קיצור ראשית חכמה קב

צונו הקב"ה זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים וגו' שכל הימים יונקים מיום שבת. ולכן צריך שבכל יום יקדש עצמו בקדושת שבת כדי שכאשר יבא יום שבת יוכל לקבל קדושתו והוא כמשל האדם שהוא בחשך שאם יצא לאור גדול יחשיך עיניו ולא יהנה ממתיקות האור כי האור קדושת שבת היא קדושה עליונה מהאצילות שמאיר עתיקא קדישא, ומי יוכל לקבל הקדושה הגדולה ההיא, והוא משל ג"כ לבגד שנפלו בו כתמים משמן וכיוצא שאם לא ירחץ וילבן כראוי לא יוכל לקבל שום צבע, כן הבא לקבל אור שבת ונפשו מלוכלכת מכתמי עונותיו שאין אור הנשמה העליונה שורה בו כי אין לו מקום לנוח ולזה צריך לזכור השבת מא' בשבת כדי שבכל יום יתקדש עד שכאשר יבא קדושת שבת כבר האדם מלומד בה ותמצא כסא מתוקן לשרות בו וז"ש זכור את יום השבת ומלת זכור הוא מקור שלעולם צריך לזכור קדושת ימי השבת לקדשו פי' כדי שתוכל לקדשו ולקבל קדושתו באופן שכאשר יבא יום שבת יאיר בכל הימים בתוקף שכל הימים נתקנו כראוי ונכללו בנקודה אמצעית, ואם אין הימים מתוקנים שימצא ח"ו פגם בהם לא יאיר השבת בהם מצדם שאינם יכולים לקבל אורו וכל זה מצד נשמת זה האיש הפוגם הוא לא יקבל הארה ההיא מפני שלא תקן ונמצא זה העני חסר בב' דברים חסר ביום שבת מקדושת שבת וחסר בו' ימים הבאים שלא קבלו ימי השבוע שעברה אור שבת כראוי כדי שיאירו בשבוע הבא כראוי ולכן נכון הוא ביום ו' לשוב בתשובה שלימה ולהתודות מכל מה שפגם בו' ימים כדי לקבל אור שבת כראוי, ואפשר שלכונה זו היה רבי פלוני מתענה בכל ערב שבת. ואמרנו אור שבת הכוונה היא הנשמה יתירה שכל אחד יקבלה כפי זכות מעשיו בו' ימי המעשה ולז"א הכתוב ו' ימים תעבוד וגו' פירש כדי שתוכל לקבל קדושת שבת צריך ששת ימים תעבוד פי' שתהיה במדרגת עבד, ותנאי' שחייב העבד לעבוד לרבו פי' הרשב"י בפקודין ונדפס בסוף פ' בהר סיני, והיוצא מכלל דבריו הוא שבכלל עבד ב' בחינות, בכלל