קיצור מחברת הקודש תלג

תפלה יעוררו בה הרצון העליון לתכלית שיתייחד בכבודו, לא לתכלית אחר, לפי שתפלה כזו היא היותר נבחרת לפי שהיא כולה לצורך גבוה, והוא התכלית אשר אליו יפנה העובד האמיתי בעבודתו כל ימיו, כי היא העבודה מאהבה אשר אינה תלויה בדבר, כלומר שהאוהב העובד לזה התכלית הוא האוהב שאינו תולה אהבתו בדבר שיהי' לצרכו כלל אבל אהבתו בעבודתו כולה לצורך האהוב כי הוא בעבודתו פונה אל מול זה התכלית והוא שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו להיות זה רצונו ית', לא זולת, אמרו בפרק היה קורא רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורנו אהבה ואחוה ושלום וריעות, והכוונה בפורנו גורלנו היא ה"א אחרונה שבשם הגדול שהיא גורלן של ישראל אמר דוד אתה תומך גורלי, ולהורות על יחודה עם מה שלמעלה לה אמר שישכן בה אהבה ואחוה סוד חסד לאברהם משוך עליה בסוד וימינו תחבקני,.:

ואחוה הוא הידיד הקורא אותה אחותי רעיתי, ושלום וריעות הוא צדיקו של עולם ושלום ואמת חד הוא והוא סוד ונתתי שלום בארץ והוא הייחוד השלם, והמשיך לזה עוד ואמר ותרבה גבולינו בתלמידים, וגם זה צורך גבוה ללמדם הדעת את ה', כי הם הנותנין כח ואון וחיל לשכינה בגלותה בהבל פיהם, ועל דרך הסוד הנסתר ותרבה גבולינו שהיא הכלה בתלמידים סוד למודי ה' שתתרבה מהם ותתייחד בהם על ידי הצדיק המעמיד העולם שהם התלמידים המשפיעים על ידו ושלום בכל, והמשיך עוד ואמר ותצליח סופינו אחרית ותקוה, שיהיו מעשיו ועבודתו עושים פירות בסוף, והוא שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו על ידי עבודתו כי זה הוא התכלית המקווה ממנו, ותשים חלקנו בגן עדן, וגם זה צורך גבוה, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, כי שנים אלה הם העוזרים להשלים הכוונה בעבודה זה מבחוץ וזה מבפנים, ואמר המאור הק' רשב"י ע"ה בס' היכלות בהיכל נוגה בזה הלשון, והכא אית בסטרא דקדושא בסטרא דימינא חבר טוב דעביד טיבו עמיה דבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"כ. ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, שימשוך ממחשבות הלב בלילה התוחלת האמיתי והוא היראה את השם הנכבד והנורא להמשיך אליו מהיראה העליונה הפנימית וליחדו שם והענין לומר שהמחשבות ביום ובלילה תהיינה מכוונת לזה בלי תערובת הרהורים אחרים אבל תהיה המחשבה משוטטת תמיד למעלה בייחוד השם הגדול, ויכלול עוד בדבריו אלה כי הוא אמר ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך והם העוזרים הטובים באלה החיים להמשיך החיים האמיתיים שהיא העבודה לתכלית מה שבארנו, יאמר כי כשנפרד מאלה החיים ונשכים שהוא הרמז אל ההעתק אל החיים הבאים אחר אלה החיים שנמצא יחול לבבנו שם מה שהיינו מייחלים בהיותינו באלה החיים הקצרים בעבודתינו. והוא לתקן הכבוד במעשינו הטובים והיראה את השם הנכבד ונמצא שיהיה כן כמו שייחלנו ולא יגענו לריק, אמר ישעיהו הנביא ע"ה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כוחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלה"י, בפסוק ויאמר לי עבדי אתה רמז לנו כי הטעם שנצטוינו בעבודה והעובדים האמיתיים הם אשר בשם ישראל יכנו מלשון שררה וגדולה כי בעבודה תהיה המשרה על שכמם ויגדלו על כל הנבראים בעבור שיתפאר השם הגדול בהם בעבורם בגוונים העליונים יכהן פאר וילבש בגדי ישע ואם הבנים מעטרת למלך שהשלום שלו עטרת תפארת ואצילות רוה"ק מהמקור. והכל בהתעוררות ישראל למטה במעשיהם הטובים. ובמדרשו של רשב"י ע"ה ישראל אשר בך אתפאר, אתפאר ודאי מאי משמע. משמע דבגיני ישראל לתתא קב"ה מתפאר לעילא, ע"כ. וכוונתם בזה לתכלית שיתברך השם הגדול ושיתייחד בכבודו להיות זה רצונו וכל עוד בחיים חיתם חיים החיים האמיתיים האלה ועכ"ז הם מסופקים בעצמם כי אולי לא יצאו בכל טרחן ידי חובתם ולא עלה להם עמלם לכלום והוא אומרו ואני אמרתי