קיצור מחברת הקודש שפז

כי נודע שמוחין דאבא הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והמוחין דאי' הם קס"א קנ"א קמ"ג שכולם עולים תרפ"ז ועם כ"ח אותיות שיש בז' שמות הם בגי' שתיה והם מתגלים חוץ ליסוד נוקבא ע"י אכילה שהוא אכל י"ה, ר"ל ע"י זיווג או"א יחד הנק' י"ה אז מתפשטין מוחין שלהם ומתגלים לחוץ. והנה בז' שמות הנזכרים הם ע' אותיות מספר יין לכן צריך לשתות יין הרבה בפורים כדי שיתקיים הז' שמות כל היום שלא יסתלק הארה שלהם ודי בזה. ונחזור לענין הנה באכילה תכוין יו"ד ה"י יו"ד ה"י ב"פ ביודי"ן שהם משם ע"ב דחכמה. ובשתיה יכוין ב"פ ביודין ג"כ בבינה שהם גי' יין. וז"ס אכילה שתיה אכל י"ה שת י"ה

ארז"ל חייב אדם לבסומא בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן כו' הסוד הוא כי נודע שיש ניצוץ קדושה בקליפה המחיה אותה ואם יסתלק ממנה לא ישאר לה חיות ותבטל לגמרי מיד והנה ביום הגדול הזה שיש אותה הארה גדולה אנו רוצים שגם לאותו ניצוץ יגיע חיות לעצמו אך לא שיגיע לו כל כך להאיר לקליפה. לזה צריך שישתכר האדם ביום זה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי אולי ישגה ויתן ברכה לאותו ניצוץ שבקליפה ויתברך הוא אך לא תהי' ברכה בכוונה שא"כ יגיע לו הרבה ויתברך גם הקליפה ח"ו

סוד פורים הנה נודע כי כוונת הגלות הוא להוציא אותן ניצוצות הקדושות אשר מסיבת זוהמת הנחש נדחו ממקום קדוש ונבלעו בין הקליפות. ואמרו רז"ל ע"פ אימה חשכה גדולה נופלת עליו שהם ד' גליות, אימה בבל. חשכה מדי שחשכו עיניהם של ישראל בתענית. גדולה יון. נופלת זו אדום והנה גלות מצרים לא מנה. אך דע כי גם זה לעומת זה עשה אלקים כי אדם בליעל הוא ממש נגד הקדושה. וידוע כי הוי"ה מתחלק בה"פ ובפרטות דכל פרצוף. יוד בחכמה. ה' בבינה. ו' ו"ק. ה' מלכות, וקוץ היוד בכתר. הרי כי הם ד' לבד שאין בשם אלא ד' אותיות והקוץ נגד הכתר לרוב העלמו לא נחשב באות, והנה כשגרם העון ובזוהמת הנחש בלע אדם בליעל ניצוצי קדושה כל חלק ממנו לקח חלק הקדושה שכנגדו, ר"ל הראש מהראש הגוף מגוף וכו' ולתיקון זה גלו ישראל לאלו המקומות כדי להוציא משם אותן ניצוצות. וז"ס אשר שלט האדם באדם לרע לו. אדם בליעל שולט באדם הקדוש שהם ישראל בגלות ולסוף הוא לרע לו דאדם בליעל, שגלות ישראל הוא להוציא מאדם רשע החיות שלו הם הניצוצות. כי כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והשכינה מצלת ולוקחת אותן הניצוצות. ולכן אמרו רז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש כי גורמין לשכינה להיות שם בארצם ואחר שכן הם מקבלים השפע תחלה, והנה מצרים נגד כתר. ובבל נגד מוחין היינו הראש ועליהם נאמר אנת הוא ריש"א דדהבא לכן כמו שבקדושה הכתר אינו נרשם בשום אות כן בגלות לא נזכר אלא ד' נגד ד' אותיות הוי"ה והד' נהרות הם נגד אלו הד'. ונהר פישון הוא בבל. גם ארז"ל כי גם נהר פישון נאמר על מצרים ע"ש שמגדל פשתים. והענין כי כמו שבקדושה הוא כתר כלול ביוד כן מצרים כלול בנהר פישון הוא בבל נגד היוד. וכתר הוא בקליפה כר"ת. ומדי ופרס הם הזרועות, לכן נחלקה מלכות בבל לשנים כזרועות שהם שנים. וז"ש דניאל פריסת מלכותך ויהבית למדי ופרס. כי בראש עם היות שהם ג' מוחין הכל נחשב לאחד כי הכל גולם א' כנודע. משא"כ בזרועות. וגוף הוא נגד יון. והרגלים הם אדום וישמעאל שהם העקביים. לכן נקראים גם הם ב' מלכיות, ונחזור לענין כי כבר ידעת כי שם הוי"ה באותיות ראשונות הם או"א. והואו הוא ז"א ה' אחרונה מלכות רחל. וד' אותיות עצמן הם נגד ד' עולמות אבי"ע. ונגדם יש ג"כ ד' קליפות. כי גם זה לעומת זה. וע"ז נאמר אל גנת אגוז ירדתי ומרה כלענה ואחריה קליפות שני' קשה מאוד ואח"כ יש בפנים קליפה אחרת שמפסקת בין המאכל. ר"ל שפרי האגוז מתחלק לד' נגד ד' אותיות שקליפה זו הג' מפסקת בין אלו הד' חלקים של האגוז ולא שמחלקת אותו מכל וכל אלא