קיצור מחברת הקודש שעז

לכן נאסרו באכילה אך הטהורות יכולין אנו לבררם ואדרבה האוכל בהמה טמאה או איזה דבר טמא תאחז הטומאה באדם עצמו ותאבד הקדושה שבו. אך חמורו דר"פ לא נתברר ע"י אכילה רק נתקן מעצמו על ידי המשך זמן תקנו ר"פ שלא ע"י אכילה ועלה לאותו מדרגה, ואולם אין יכול לברר אלא הת"ח לכן ע"ה אסור לאכול בשר כי אדרבא יסתלק ממנו אותו מעט קדושה אשר בו וימשך אחר הבהמות כי אין בו כח לברר. אמנם נשאר עדיין מו' ימי בראשית בהמות בהררי אלף כי אלו לא יכלו אז להתברר לגמרי כמו השאר רק נשארו בבחינות למה שאנו מבררים עתה על ידי אכילה לכן אלו מזומנים לאכילת צדיקים לעתיד לבא וע"י אכילה ההיא יתבררו לגמרי. וכ"ז הוא בירור הבהמות עצמן. אך יש בחינה אחרת הוא נשמת אדם עצמו המתגלגלים בבהמות וצומח ודומם בעבור עונם. אמנם מציאת הכוונה לבחינה הא' כי האדם בעת אכילתו יכוין לברר אותה קדושה אשר באכילה ההיא הן דומם הן צומח או בע"ח, ואמרו דומם כי לפעמים יפול צרור עפר לתוך המאכל ולא ידע האדם מציאותו ולפעמים יש בו גלגול נפש כמ"ש בנבל והוא היה לאבן והמלח הוא בין דומם ובין צומח לכן החוצב מלח מן המחצב בשבת חייב משום קוצר. ונחזור לענין כבר ידעת כי כל בירורי המלכים הם ע"י חכמה כמ"ש בזוהר פסולת במחשבה אתברר לכן כל כוונת הבירור תהיה ע"י חכמה, וכבר נודע כי אכלו רעים לעילא באו"א לכן צריך לכוין באכילה אל מציאות אות א' סוד בינה כמשארז"ל אלף בינה ובציורה תכוין אל חכמה כמ"ש, וכוונה זו שאנו מפרשים לך היא היתה כוונת מנוח בעת אכילתו וז"ש לו המלאך אם תעצרני לא אוכל בלחמך כלומר אע"פ שאתה מכוין ואוכל בקדושה ובכונה גדולה לא תחשוב כי עי"ז אני אוכל, אבל כשבאו המלאכים אצל אברהם אבינו ע"ה אכלו שם בשביל שהיה לאברהם אבינו כוונות גדולות יותר מן מנוח בשביל זה קראו רז"ל למנוח ע"ה היה כי לא היה יודע כוונות גדולות כא"א ע"ה. אמנם יש כוונה אחרת גדולה בענין בירור אכילה אך כוונה זו היתה למנוח ולא זכה לכוונה אחרת לכן אל יקשה בעיניך משארז"ל מנוח ע"ה היה כי אע"פ שהיה אוכל תמיד בכוונה זו ובקדושה עכ"ז יש כוונות גדולות מזו וזה מנוח מ"ו נ"ח אך מצאתי כוונה זו כולה בסוד אות א' כמ"ש לפניך

הנה נודע כי השיניים הם ל"ב נתיבות חכמה המבררים את האכילה כי כולהו במחשבה אתברירו וז"ס צורת א י"ו לעילא י"ו לתתא סוד א' אשר במחשבה כי זו הו' נחלקה לשנים דרך ארכה ויהיו ב' ווי"ן ואז תחבר ו' א' עם י' עליונה ויהיה י"ו וי' שניה עם ו' תחתונה ואז הוי י"ו שנים למעלה. וי"ו שנים למטה. וזו כוונה כוללת גם תכוין בפרטיות יותר והוא כי בכל אכילתך תכוון כוונה זו לפחות בכזית של המוציא שברכת עליו הברכה. והוא כי הלא הם שני לחיים. עליון ותחתון. והם סוד או"א האוכלים בסוד אכלו רעים לעילא לחי עליון אבא. לחי תחתון אימא. ותכוין כי הם ב' אלפי"ן א' לעילא וא' לתתא ובלחי עליון צורת יו"י בגימטריא הוי"ה ובלחי התחתון צורת יו"ד סוד בינה סוד ד' נוקבא. ותכוין כי ב' אלפי"ן אלו וציורם כנזכר הם גימט' מ"ו מלוי ע"ב כי כולהו במחשבה אתברירו כי אע"פ שרמז אל ב' אלפי"ן אלו דאו"א הכל הוא בחכמה בכללות הבינה אשר בחכמה לכן תחשוב לחלק עוד ב' אלפי"ן הנז' ע"ד הנזכר ואז יהיה א' ראשונה יו"י וא' שנייה יו"ד ואז א' גימט' ל"ב נתיבות חכמה ושני' גימט' הוי"ה ושניהם יחד גימ' אוכל סוד א"ל הוי"ה. הרי ששורש אכילה יש בלחיים אלו. ותכוין ע"י ד' חלקים אלו שאנו מחלקים ב' אלפי"ן אלו לכלול חצי א' תחתונה דחכמה וחצי א' תחתונה דבינה וחצי א' עליונה דחכמה וחצי א' עליונה דבינה וז"ס הבן בחכמה וחכם בבינה. אח"כ תכוין באוכל הזה שיהיה לחם מתוקן ועשוי לכן צריך לכוין שתצרף ב' ציורי אלפין אלו העולים גימ' נ"ח עם ציור א' של אלף שני