קיצור מחברת הקודש שעו

צריך לדקדק בה' דהמוציא ולעשות בה דיוק בקריאתה ולכן צריך להדגיש אותה כאילו היא ממלאה בה"א אחרת כאלו הם ב' ההי"ן א' כנגד בינה וא' כנגד מלכות

ליקוטים סוד אכילה. תחתוך הפרוסה ותטבול במלח ותכוין כי מלח ולחם הם אותיות שוות. ותכוין כי לחם הוא ג' הויו"ת דג' חסדים ומלח הוא ג' הויות דגבורות ולכן הם מלוחות שהם דינים ונמתקות ע"י ג' חסדים כנודע. וכבר נודע ענין ג' גבורות הנמתקות בחסדים ע"ש

ליקוטים בסוד האכילה בליל שבת. תכוין כי לחם הוא במלכות. יין בגבורה או בינה, מים בחסד. בשר בנ"ה. פרי עץ ביסוד הנקרא פרי עץ דת"ת. ונלע"ד כי כ"ז הוא בז"ת דז"א שמשם אוכלת המלכות ודע כי אין אדם מכיר במה שעושה כי פעמים אוכל מאכל איסור והוא לא ידע אך מי שהוא חסיד אין מניחין אותו מן השמים לכשול כי לא יאונה לצדיק כל און ומי שהוא חסיד ויכוין כמו שית' עתה מובטח שלא יניחוהו לאכול דבר איסור ויסירהו מלבו

כשתאכל תכוין כי כשנשתברו המאנין תבירין נתקלקלו ד' בחי' והם דצח"מ והמאנין תבירין מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו ואנו צריכין לברר האוכל מתוך הפסולת ומן האוכל חוזר לאברי האדם עצמו וחלק ממנו. אך הפסולת יצא למותרות וכן הענין באכילה העליונה לברר אוכל מתוך הפסולת. ותכוין כי אוכל בגימט' א"ל הוי"ה מנין ז"ן והוא מזון. מ"ו מילוי דע"ב. ז"ן א"ל הוי"ה. גם תכוין כי א' יש לה ב' ציורים יו"י גימט' כ"ו ויו"ד מלא. שניהם מ"ו. ותכוין ג"כ בציור א' העולה ל"ב והם י"ו שניים תחתונים וי"ו שניים עליונים שבהם שוחקין מן לצדיקים כנודע בסוד אכילה ושתיה בעי"כ

כוונת אכילה. דע כי מציאת אכילה הוא בנוק' ולזה אנו נותנין מזון ואכילה ומה שאנו ממשיכין לה אז היא נותנת לנו לכן צ"ל בהמ"ז בכוונה גדולה ובשמחה כי. נראים אז כנדיבים ולא צרי עין ואז מושכת גם היא אלינו עד"ז. אך באמצע אכילה צריך לזכור מעט עצבון ודאגה בלב על חורבן בהמ"ק כי אז אכלה השכינה באופן אחר מעולה מעתה ואז היה יורד שפע לעולמות מתוקן משא"כ עתה אחר החורבן. והנה תכלול יום בלילה ולילה ביום כי באכילת היום תכוין בשם אכילה גימט' אדנ"י. ובלילה תכוין אוכל גימט' א"ל הוי"ה סוד ז"א. וגם תכוין ביום ובלילה בשם מאכ"ל שהוא חיבור הוי"ה אדנ"י יאהדונה"י. גימט' מאכל. ואלו הם פרטי הכונה כבר נודע כי בעת מיתת המלכים ירדו למטה והי' בהם כל הבחי' שהם אבי"ע ובחי' דצח"מ ומכל בחי' אלו יש בקליפות מן מיתת המלכים וצריך האדם להעלותם. ודע כי אדה"ר היה מובחר בחי' הנשמות עד שחטא וחזרו לרדת. גם כשקרא שמות לבהמות וחיות ולא מצינו שקרא שמות לצומח ודומם. והענין כי בירר והעלה כל בחי' הבהמות וחיות ותיקנם וזהו קריאת שמות. אך לצומח ודומם לא תיקן לכן נאסר באכילת בשר ולא הותר לו אלא הצומח. כי כוונת אכילה הוא בירור הקדושה שיש באותו בעל חיים או דומם כו' כפי מה שהוא ומתברר על ידי אכילה ולפי שכבר ביררם אדה"ר לכן נאסר באכילתן כי כבר נתקן מה שהיה מספיק להם משא"כ בדומם וצומח ומה שבירר אז אדם היה שביררם כפי מה שראוי להם במדרגתם לגמור אך אחר שחטא חזרו לירד לעמקי הקליפות. ואנו צריכין לבררם כדי להעלות ניצוצי הקדושה למקומם, אמנם אין בנו כח עתה לבררם בירור גמור כמו אדם הראשון אע"פ שאנו רואים שחוזר להיות חלק אדם עצמו באוכל אותו עכ"ז אמת שכן הוא אך יותר היו מעולים הבהמות של ששה ימי בראשית מן האדם אשר עתה. לכן היה יותר מה שבירר אדה"ר בהיותם בהמות ממה שאנו מבררים עתה אע"פ שנעשים חלק אדם ממש. וז"ס חמורו דר' פנחס בן יאיר כי היה במדרגות הבהמות דו' ימי בראשית לכן אפילו אמוראים היו אומרים אנו כחמורים ולא כחמורו דר"פ בן יאיר. ודע כי בהמות הטמאות אין כח באדם לברר הקדושה שבהם