כתבי קודש מג

פלוני את הנפש ובאו שנים אחרים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש נהרגין משום דבעידנא דקא מסהדו אכתי גברא לאו בר קטלא הוא, והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים אחרים ואמרו בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש אבל בחד בשבתא עמנו הייתם נהרגים, ויש להבין למה הרמב"ם ז"ל משנה את הלשון מהגמ' דהגמ' נקט בתחילה הזמה ואח"כ את עדותן

ונראה ליישב דהנה הרשב"א ז"ל הקשה לפי דאיתא בסנהדרין שנים שהעידו על נערה המאורסה שזינתה ובאו שנים אחרים והזימם פטורים ממיתה דיכולין לומר העדים הראשונים לאוסרה על בעלה באנו ולא להרוג אותם עיי"ש, א"כ לפי"ז לא אפשר לקיים כאשר זמם בשום עדות בכת הב' המזימין דהא קיי"ל דצריך להיות בזוממי זוממין דהיינו אם באו שנים ואמרו שהרג ראובן את שמעון ובאו שנים אחרים ואמרו באותו היום עמנו הייתם ובאו כת ג' ואמרו אנו מעידים שהרג ראובן את שמעון הנה עתה כת ראשונה אמת לפ"ז לא נוכל לקיים כאשר זמם בכת הב' שהם יכולים לומר לא באנו להרוג את העדים הראשונים רק להציל את הנידון, ותירץ הרשב"א ז"ל דהא קיי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וגם קיי"ל אין עדות זוממין נהרגים עד שיזמו שניהם, ולפ"ז נוכל לקיים שפיר כאשר זמם דהא אנו יכולין לומר לכת הב' אילו לא באתם רק להציל את הנידון לא הי' לכם רק להזים את הא' וממילא הי' נוצל הנידון משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וגם העדים הראשונים לא היו נהרגים דאין ערות זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם אבל עתה שהזמתם את שניהם ונהרגין על ידכם בוודאי להרוג את העדים באתם מש"ה הם נהרגין עיי"ש

והנה איתא בב"ק אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל מטעם חידוש עיי"ש ומוכח מזה דהיינו דווקא היכא דאיכא חידושא דתרי ותרי אבל היכא דליכא חידושא כגון דשנים מזימין את האחד גם רבא מודה דלמפרע הוא נפסל, ולפ"ז מיושב אליבא דרבא לשיטתו הלשון הנ"ל דהיינו שבאו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ואח"כ באו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש היינו תחילתו הזמה ואח"כ העדות דאילו הי' רבא מקדים תחילה את העדות ואח"כ הזמה הדרא קושיית הרשב"א לדוכתא הלא בכת הב' לא נוכל לקיים כאשר זמם כי כאשר יבואו כת הב' ויזימו כת הג' היינו שכת הא' יאמרו שהרג ביום א' והכת הב' יכחישו תחילה את הכת הא' ויאמרו ביום ב' הרג ואח"כ יזומו אותן בעמנו הייתם ואח"כ יבואו כת ג' ויזימו כת הב' הלא ביום ב' עמנו הייתם ואח"כ יבאו כת ד' ויזימו כת הג' לפ"ז לא נוכל לקיים כאשר זמם בכת הג' דהא יכולין הכת הג' לומר שלא באנו להרוג את הכת הב' רק להציל את הכת הא' ולא שייך תירץ הרשב"א דהא לא היו להזים אלא א' ז"א דאם יזימו רק אחד לא יהי' חידוש דתרי ותרי וגם רבא מודה