כתבי קודש מא

בתוס' ד"ה עשה דכבוד התורה עדיף וכו' וי"ל דשאני ד"נ, ואמרתי דצ"ל דהוא דתי' התוס' דבד"נ אינו רשאי ליישב הת"ח הוא מדרבנן דאי אמרינן דהוא מדינא קשה מגמ' דזבחים דאיתא התם זר שעבד חלל דילף ק"ו מיושב דיושב כשר לאכול בקדשים ואפ"ה אם עבד חלל מכ"ש זה שאינו רשאי לאכול בקדשים מכ"ש אם עבד חלל ופריך הגמרא מה ליושב שכן פסול וכו' וקאמר הגמ' בת"ח ויושב כשר לעדות ואם איתא דמדאורייתא ת"ח נמי יושב פסול בד"נ יכול הגמ' למפרק התם מה ליושב פסול בת"ח בד"נ אע"כ מדינא יושב כשר בת"ח אפי' בד"נ רק פסול מדרבנן, ויש להקשות למה לא יליף הגמ' התם דזר שעבד חלל מסמיכה דסמיכה כשר לאכול בקדשים אפ"ה אם עבר חלל דכתיב לעמוד לשרת מכ"ש דזר דפסול לאכול בקדשים פשיטא דאם עבד חלל וליכא למימר מה לסמיכה שפסול לעדות הא אנן פסקינן דסמיכה כשר לעדות ומלשונו של הגמ' משמע דמקשה קושי' זו וצע"ג ודו"ק ועיין במ"א (סי' תקי"ב סקי"א)

(דף ל"א) בתוס' ד"ה שלא אתחייב לו שבועה, ויש לומר דקוש' תוס' קאי דווקא לדיעה זו דל"א בגלגול שבועה מתוך שאיל"מ אבל לאידך דעה דאפי' בגלגול שבועה אמרינן משאיל"מ לא קאמרי מידי די"ל באמת רצה לשבע שבועת אמת רק אם אינו מחיוב שבועה הי' טוען על הגלגול א"י והוה פטור למ"ד דלא אמרינן בי"ש ב"ע אבל השתא דמחיוב שבועה אם הי' מובמ"ק א"כ לא יכול לטעון על הגילגל אינו יודע דאם יטעון כך אמרינן מתוך שאיל"מ (חסר)

ע"ז

(דף י"ב ע"א) עיין שם במהרש"א ד"ה ואי תנא מעות עד ובהכי ניחא דמשום התירא דאינו נראה איצטריך למתני מעיין ולא סגי לי' בהא דתני פרצופות עכ"ל, ולכאורה קשה להבין כוונתו דאכתי קשיא במקומה עומדת דל"ל מעיין דאי משים התירא דאינו נראה הא כבר שמעינן לה מקוף ומעות, ונראה ליישב כוונתו דהנה לכאורה קשה בגמ' דעביד צריכותא דאי תני קוף ומעות הו"א משום דלית בהו סכנה אבל גבי מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית מנ"ל זאת דילמא מיירי בדליכא סכנה כגון דאיכא מעיין אחר רק דז"א דא"כ למה לי למתני מעיין כלל, דפשיטא דבר דליכא סכנה אסור אלא וודאי איירי דאיכא סכנה אלא דיש להקשות דל"ל מעיין כלל דהא מן פרצופות נמי מוכח דמיירי בדאיכא סכנה דא"ל דפרצופות מיירי בדליכא סכנה ותנא פרצופות משום כיוצא בה לא מוכח וכו' דא"כ לא ליתנו קוף כלל ואי משום דהו"א דקוף מותר משים צערא דהא כבר שמעינן לה מפרצופות דנהו דליכא סכנה מ"מ צערא איכא בפרצופות אבל השתא שפירש המהרש"א דגם ההיתר נצטרך אשמועינן שפיר אי לא תנא מעיין הייתי אומר דפרצופות תני משום כיוצא בה וקוף תני משום התירא ולא הוא מוכיח איסורי היכא דאיכא סכנה מש"ה שפיר כתב המהרש"א