כתבי קודש כג

ונראה לתרץ דע"כ מתרץ כר"מ דלדידי' א"צ לאוקמא באפותקי כלל דהנה (בדף ט"ז ע"ב) דלר"מ אם אחד אומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה תהי' קנוי' לך מעכשיו קנה עיי"ש וא"כ לר"מ שפיר לא קשה דיטרוף ממשעבדי דטריף לוקח די"ל כמ"ש תוס' דלא הוי להלוות יותר נכסים רק אחר שקנה לוקח זה רק דאחר קנית הלוקח שדה זו מהלוה הלך הלוה ואמר שדה זו לכשאקחנה תהי' קנוי' לך מעכשיו לאחר טריפות הבע"ח שדה זו מהלוקח קנה הלוה שדה הנ"ל וא"כ יקנה שדה זו ללוקח השני למפרע וא"כ הקרן יכול הלוקח הראשין לטרוף מהלוקח השני שהוא מוקדם לקנות אבל השבח אין יכול לטרוף כי לא היה עדיין שבח שלו בעילם בעת שאמר הלוה ללוקח שני שדה זו לכשאקחנה תהי' קנויה לך מעכשיו וא"כ שפיר משני כר"מ דייקא דלדידי' א"צ לא קמי באפותקי מפורש ומתורץ שפיר ודו"ק

(דף ל) גמ' אימא נעשה כאומר לו מעכשיו וכו' עיי"ש, והמפורשים הקשו על הרמב"ם ז"ל שכתב (בה' שאלה ופקדון פ"ח) חזרה הבהמה לבעלים לפ"ז קשה קושית התוס' דהא עיקר תירוצם שקונה גוף הפרה ובל"ז הוי דשלבל"ע. ונראה לתרץ דהנה המפו' הקשו מה זה שמקשה אי הכי אפי' גיזותי' נמי ומתרץ נעשה כאומר חוץ וכו' וכי לא ידע הבעל אוקימתא מקושיא זו והמקשן מי לא ידע כיון דאמרינן נעשה ואמדינן דעת המפקיד אמדינן נמי חוץ מגיזת וולדות

ונראה דג' מיני קנין יש (חסר עלה א') סמוך לגנבה קנוי' לך לא שייך ברירה כיון שהוא אומר כן בשעת מסירה שהיא שעה מבוררת לא צריכנא לידע מתי חל הקנין ממילא חל סמוך לגניבה אף דלא ידעינן מתי הוא סמוך לגניבה מ"מ כיון דהוא התנה כן בשעה מבוררת שיחול הקנין שעה סמוך לגניבה א"כ תיכף חל השעה סמוך לגניבה דאנן לא ידעינן מתי הוא הא קמי שמיא גליא השעה ובאותו השעה יקנה לו ולא שייך ברירה כי אנן לא צריכין לידע כלל, אבל אם נאמר נעשה כאומר סמוך לגניבה צריכינן לומר משיגנוב הוברר הדבר למפרע שזו השעה אמר לו דכאן אנו צריכין לידע דהא אמרי' נעשה כמו שאומר לו והא אין ידוע זמן שנימא כאילו אמר לו באותו שעה ע"כ צריכנא לומר הוברר הדבר שזה השעה אמר לו והא קיי"ל דאין ברירה והאיך מהני, ע"כ מפרש רש"י בשעת מסירה, אבל להראב"ד ז"ל היה דוחק לפרש כן לפי שמשמעות לישנא דהש"ס כמ"ש מהרש"א על כן פירש בפשוטו נעשה כאומר סמוך לגניבה וקשה הא אין ברירה ונראה דהנה קיי"ל בכל מקום היכא דמן התורה הדין כך אבל חכמים גזרו עליו אמרינן יש ברירה ויחזור לדין תורה, א"כ מתורץ שפיר הראב"ד דהא קיי"ל בכ"מ מעות קינות מן התורה אנא שחכמים גזרו עליו א"כ הכא אם נימא מעות קונות ליכא אלא תרי, דיש מן המפורשים שכתבו כיון דליכא אלא ב' ספיקא הוי עבידי דאתי דהג' ספיקא דאמר' בגמרא הוא בדוקא רק דמדרבנן אין מעות קונות וא"כ אמרינן יש ברירה בסמוך לגניבה דהא מן התורה בלא זה מעות קונות אמרינן שפיר יש ברירה ולפ"ז מתורץ כאן