כתבי קודש יח

בע"ד מתחילה לא הוי שם פסול עליו (נמחק איזה שורות)

שם איתמר הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בדיני ממונות וכו'. מאי קסבר אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים הני נוגעים בעדותן נינהו אלא לעולם קסבר אין צריך לפרעו בעדים ומיגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכלו למימר פרעני למלוה עיי"ש, והקשו התוס' תימא דאמרינן בירושלמי הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא עיי"ש

ונראה דהנה קיי"ל דהזמה הוא בעמנו הייתם אבל המעשה יכולה להיות אמת והכחשה המעשה בטל. והרמב"ם ז"ל פסק דאם הזמה והכחשה היא ביחד דהוי הכחשה ולפ"ז קשה על ר' נחמן מאי קאמר הן הן שלוחיו הן הן עדיו הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימן לפירוש הרמב"ם דהא הן הוה בע"ד ולא הוי אלא הכחשה, אך ז"א דקיי"ל שליח עושה שליח נמצא דיכול להזימן דהא הן יכלו לעשות שליח, אך בקדושי כסף לא יכלו לעשות שליח, דיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אבל בממון עדות שאתה יכול להזימן ולפ"ז מתורץ קושיית התוס' על הירושלמי דבשלמא בקדושי כסף מצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני וכו' אבל בקדושי שטר ליכא למימר הכי ודו"ק היטב

(דף מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה וכו' נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ותסברא אימא סיפא ושווין במכר שזה קנה עיי"ש, הקשו המפורשים על הרמב"ם ז"ל שפסק דמלוה קונה במכר הא הוא ז"ל פסק דמקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ממילא אינה קונה במכר ובהלכות מכירה פוסק דמלוה קונה במכר

ויש ליישב דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הגמרא נימא כתנאי הא הר"ן ז"ל ריש קידושין הביא ב' דיעות אם מקדשין בקרקעות י"א מקודשת וי"א דאינה מקודשת מטעם דמקשינן הוי' ליציאה וגט פסול במחובר. לפ"ז קשה הא יכול להיות דתנאי דברייתא פליגי בהכי וכולם ס"ל דמלוה להוצאה ניתנה רק שהם סוברים דשיעבודא דאורייתא ממילא הגם אם נאמר דמלוה להוצאה ניתנה מ"מ יש כאן שעבוד קרקעות והסוברים דמקודשת ס"ל דמקדשין בקרקע, וי"ל כי לכאורה קשה מי הכריח לרב לומר דמלוה להוצאה ניתנה כי הדעת נותנת דמלוה לאו להוצאה ניתנה דאיתא בפ' גט פשוט רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דשעבודא לאו דאורייתא נמצא אלו היינו אומרין דס"ל לרב מלוה לאו להוצאה ניתנה וצריך להעמידה תמיד בעיסקא א"כ אמאי אינה גובה מן היורשין הא הו"ל כמו פקדון באחריות וזה הוכרח לומר לרב דמלוה להוצאה ניתנה, נמצא לפ"ז שפיר מתורץ קושיא הנ"ל דאין לומר דפלוגתייהו הוא אם מקדשין בקרקע ומלוה להוצאה ניתנה ס"ל וצ"ל דס"ל לתרווייהו שעבודא ובאמת ס"ל לרב שיעבודא לא דאורייתא דהא בהא תליא דס"ל מלוה להוצאה ניתנה ולפ"ז קשה על הרמב"ם ז"ל דסבירא לי' שיעבודא דאורייתא אמאי פסק המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה הא יש כאן עדיין שיעבוד קרקעית, וצ"ל דס"ל דאין מקדשין בקרקעות