כתבי קודש יד

(דף פ') תוס' נפלה לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור בירושלמי בעי מ"ט לא תנא גבי מקולי ב"ש וא"ל דלא תנא אלא דבר קל משני צדדים והכא חומר לבעל דהא תני התם בש"א הפקר לעניים הפקר והרי הוא חומר לבעל הבית ואפשר לומר דאין זה חומר לבעל הבית מפני שמדעתו מפקיר ע"ש, והנה יש להקשות דהנה בפ' הכותב (דף פ"ו ע"ב) תוס' ד"ה רב אשי אמר בנכסים וכו' אית ליה לר"א יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי תני אם מכרה קיים בדיעבד הא לכתחילה נמי יכולה למכור

ונראה דלא קשה מידי דהא מקשה הגמרא דהלשון דין ודברים גרוע הוא רק דכותב לה ועודה ארוסה כיון דעדיין לא זכה בה דדעתו שלא יזכה וא"כ כיון דלב"ה לא תמכור לכתחילה משנתארסה א"כ יש לו זכות גם בעודה ארוסה שלא תמכור ולפ"ז לא מהני הלשון דו"ד דלענין זה הוה כמו נשואה ולהכי דוקא בדיעבד קיים, ולפ"ז קשה דלתני גבי מקולי ב"ש דיש קולא דכתב לה דו"ד לב"ש מהני הסילוק גם אלכתחלה דהא גם בזה עדיין לא זכה בעודה ארוסה ולב"ה לא מהני הסילוק כנ"ל וא"ל כמו דמשני התוס' דהוי חומר לבעל דהרי מדעתו סילק עצמו וכתב לה דין ודברים והוי כמו מפקיר ודו"ק היטב

(דף ע' ע"ב) בתוס' ד"ה טפי לא עביד שליחותיה וכו' וא"ת ויפקיר עיי"ש, ולכאורה יפלא דמדוע לא הקשו התוס' על קודם ל' יום פקיר ולמה לי פרנס, וי"ל דהנה קשה על קושיות התוס' מאי מועיל כשיפקיר הא כל זוכה מן ההפקר הוא מטעם מציאה וקי"ל מציאת אשה לבעל אך דלאחר ל' שפיר קשה דיפקיר דהא עיקר הטעם דמציאת אשה לבעלה הוא משום איבה, וא"כ הכא ניחא ליה דלא יזכה במציאה כדי שלא יצטרך להוציאה כיון דליכא תקנה אחרת ולא שייך איבה אבל קודם שלושים איכא איבה ואיבה ואינה צריך להוציאה

ודו"ק

(דף צ"ה ע"ב) איבעי' להו ניזונת תנן או הניזונת וכו' הני תהוי להו איבה עיי"ש בגמ' והרמב"ם ז"ל פסק ניזונת והכי קיי"ל

ויש להקשות מנא ליה הא דהא קאמר רב דליכא למיפשט מהא דהניזונית תנן וקיימא בספיקא עכ"פ, ונראה לי דבאמת לפי סברת המקשן איני יכול להוכיח אבל לפי סברת המתרץ שפיר מוכח דניזונת תנן דאמרינן בירושלמי הטעם דמציאת אשה לבעלה כדי שלא תגנוב ותאמר מצאתי זאת ע"כ י"ל דהמקשן סובר שיטת הירושלמי, אבל לפי דברי המתרץ דס"ל טעמא משום איבה ע"כ מוכח דניזונת תנן דהא איבעי' לן לקמן אי נכסי בחזקת יתמי קיימא אי בחזקת אלמנה קיימא והקשה בתוס' אמאי לא אמר נמי בחזקת ב"ח ותירץ בס' השיטה מקובצת דלא שייך לומר נכסי בחזקת ב"ח כיון שיש לו קצבה עיי"ש, ואמרינן זרק כלים מראש הגג על כרים וכסתות ובא אחר ונטל את הכרים וכסתות שניהם פטורים זה שזרק פטור שזרק על כרים וכסתות וזה שנטלים פטור משום דההיזק לא נעשה מיד ודוקא שהזיק בדידיה אבל לא הזיק בדידי' לא בעינן שיהי' ההיזק נעשה מיד ואמרינן נמי האחין שחלקו לקוחות הן ואין מלוה ע"פ גובה מהן ועכ"פ משלמין לו מדיני