קהלת משה לא

באר מים חיים לעוה"ז לז"א כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ר"ל כי מן הבאר ההוא שממשיכין הצדיקים לעוה"ז ישקו העדרים הם הצדיקים גם את שארית ישראל כי הצדיקים הם נקראים רועים וכמ"ש דהע"ה ד' רועי לא אחסר שמה שאני רועה ישראל הוא מד' שהבאני עד הלום. ולכן בקשתי כי לא אחסר לישראל כל טוב ואוכל למלאות כל משאלותיהם אמן

הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספינו כי כל העושר וגו'. אליך עשה. כי הנה האמהות נביאות היו ולא נעלם מהן דבר כי כל עבודת יעקב הי' בעולם העליון. וכאשר יעיד החוש ע"ז כי האיך יעלה על הדעת שיעקב בחיר האבות ישק לרחל יפת תואר והנשיקה תהא נשיקה גשמיית אלא לגרום נשיקין ותיקונין בעולמות העליונים. וכן באמרו הבה את אשתי ופירש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות ג"כ אינו כפשוטו שגם להוליד תולדות לא הי' אומר כן אלא כי ידע שי"ב בניו יהיו מרכבה לי"ב צירופי הוי"ה והי' מחכה מתי אזכה להשלים המרכבה והאמהות ידעו היטב הדבר שכוונתו לשמים, אמנם לבן הי' כוונתו כדי להעבידו עבודת פרך ואמרו כי הלא מכרנו להנאתו ולא עוד אלא כי גם ויאכל גם אכול את כספינו ר"ל כוספינו תאוותינו שנכספה נפשינו להשיג חן ד' מהויות השורה על מעשה ידינו כי עינינו הרואות כי כל העושר אשר הציל וגו' כי האדם אינו יכול להעשיר לחבירו אבל הש"י אשר העושר והכבוד מלפניו הוא נותן עושר של קיום נצחי לעד ולא בטבע. וז"א כי כל העושר אשר הציל אלהי"ם גי' הטב"ע ר"ל שהפרישו אל הטבע הוא מאבינו אב העליון כי הוא היכול להעשיר והוא דבר קיום ד לנו ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה. כלומר שהש"י עשה מה שעליו ועתה נעשה מה שעלינו כל אשר אמר אלהים אליך בקיום המצות ושמירת דבריו עשה וקיים גם כל אשר אמר אלהים וגו' אמר לשון התפארות כמו האמרת והאמירך ור"ל שכל התפארות של אלהים הוא אליך עשה שנמסר אליך אל עוה"ז לעשות תיקונים ויחודים בכל העולמות והבן

ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האוהל ולא מצא. ידוע כי רחל נגד עלמא דאתגליא לעומת עולמות החיצונים דסט"א המונעת אותם מגשת אל הקודש ליהנות ח"ו משפע העליון אשר זה היה התרפים שמה שנרפה ונופל מהקדושה ח"ו חטפו המה. ורחל לקחה את בחי' התרפים כנ"ל ותשימם בכר הגמל הגמל לשון גומל חסד לאיש כמפעלו להיות נגמל כ"א כמפעלו לשלם לאיש כמעשהו. שאנחנו נלך בשם ה' אלהים חיים ומלך עולם ועלינו תבוא כל השפעות בכל טוב והסט"א יזונו מן התמצית כאשר נתן להם. ותשב עליהם. עליהם אותיות עלי"ה מ' אות מלכות כי ארשב"י ראיתי בני עלי' והמה מועטים והיא עשתה ישיבה והכנה לדורי דורות להיות בני עלי' מתרבים בקבלת עול מלכותו ית' והרשעה כלה כעשן תכלה. ולזה וימשש לבן את כל האהל שהרגיש ממשות הקדושה בכל האהל כתיב האהל בה' שבכ"מ ה' עילאה שורה ולכן ולא מצא מהסט"א אחיזה כלל והבן

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום.