קהלת משה רמא

בפסוק וישראל אהב את יוסף מכל בניו. (נב) מכל בניו כי הצדיק כולל כולם. והוא בן זקונים כי גורם יציאת הזקן. ואת צנועים חכמה. ונוטל חלק מתורת שם להשפיע דרך האבר ונוטל כל כ"ב אתוון. בסוד ב"ך יברך ישראל וארונו של יוסף ראה הים וינס והצדיק מעורר כח מעתיק לקריעת ים סוף. והנה הים נקרע להציל ישראל ולעורר שנאה למצריים ליטבע. ולכן אמרו במדרש למה וישנאו כדי להקרע ים סוף

שם בפסוק וישלחהו מעמק חברון. [נ"ב] הוא היחוד הניטל מעומק והנה עומק הוא רי"ו אתוון שהי' אז זווג קטנות על גלות ואלו הרי"ו אתוון המה משלש אותיות יה"ו כי מה"א אחרונה הוא ע"ב י"ג אורכי' הוא עיגול. גם כי כל עיגול חיותה מנקודה אמצעית והוא נקרא עומק כנזכר במפורשים של ספר יצירה על משנת העומקים. וזהו שלמדו עגלה ערופה ביציאתו ואח"כ מהעמק יורד לשכם. ואח"כ וישאו עיניהם העיוני'. והנה אורחת הישמעאלים באה מגלעד הוא הקטנות ב' להמתיק הדינים להציל את יוסף

שם בפסוק ויוגד לתמר וגו'. (נב) כל מקום שנאמר הגדה הוא דבר חכמה. וכאן נאמר לה ברוח הקודש כנ"ל כי כאן יהי' עלייה ליהודה. ונאמר לה שהולך לגזוז צאנו. ובכל מקום שנאמר גיזה יש איזה דבר שאינו טוב ובזה ידעה שיהיה לו עליי' אך שיהי' בדרך זנות. וכן עשתה בדרך זנות

שם בפסוק ותשב בפתח עינים. [נ"ב] עיין ברש"י שכל עינים צופים לראות' והפקירה עצמה ליהודה ויש להקשות כי בודאי יהודה הי' צדיק אלא שמן השמים אונסים אותם וא"כ היאך הפקירה עצמה לו אלא בפתח ששם עינים רואים הנבואה. ודברי חכז"ל אמיתים

שם בפסוק כי לא ידע וגו'. [נב] פירוש האין שלו ידע כי כלתו היא

פרשת מקץ

בפסוק ויסר פרעה וגו' ויתן אותה על יד [נ"ב] טבעת היא העטרה שעל הברית. ובגדי שש ו' זעירא מוא"ו רברבא והוא המרכבת המשנה. כי חג"ת מרכבה א' ונה"י שכולל הצדיק הוא מרכבה ב' וכולם וי"ו סדרי משנה. ומשנה תורה הוא במלכות. והצדיק רוכב עלי' ויקרא לפניו שאזמני' לי'. אבר"ך הוא צירוף א"ב ארך. שיסוד א"א נלבש ביסוד אבא ויסוד אבא תוך יסוד ז"א. ושם צפנ"ת פענ"ח שהטפה שמוציא מחכמה הצפונה בבינה. כמ"ש ואת צנועים חכמה. ונו"ן שערים בתוך ת' ת"ת הוא נתגלה בפענ"ח צירוף פ"ע הוא עף בחולם המושך ו' ובגימטרי' יסף בחולם והוא המועיף שהצדיק עולה להקב"ה ומוריד שפע לכנס"י. ונ"ח הוא הצדיק

פרשת ויגש

בפסוק ויתן את קולו בבכי. [נב] בבכי היא השם כשהמלכות הולכת בגלות

בפסוק וירא את העגלות. [נב] העגלה ערופה בא במצח הורג. רמז למלכין דמיתה נחלה מבוהלת מפני שאמר אני אמלוך ולכן הם כמו עגולין שאין מקום להתחבר זה בזה ולא פנים בפנים ומשם הגלות ואח"כ יוסף ששמר הברית והתעורר למלך הדר להחזיר הכל לבורא כי הכל מאתו