קהלת משה רלו

והנה בחסד לבדו לא יוכל העולם להתנהג כי ירצו ליטול אף מי שאינם ראוים. ובגבורה לבד כ"ש שאין יכולה להתקיים כנודע. לכך אמר זקנים עם נערים ר"ל שיהי' החסדים עם גבורות. למען לא יוכל איש זר לקחתם כמבואר אצלינו ענין זה בארוכה במ"א. ואז יהללו את שם ה' יוכלו להלל ולהודות לשמו הגדול כי הפליא והגדיל חסדיו עמנו והבן

בפסוק מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. יבואר עפ"י משאחז"ל הקדוש ב"ה נמלך בנשמותיהן של ישראל לברוא העולם. וזה מפני שצפה גודל התענוג והשעשועים שמקבל מעם קרובו ישראל. המה הצדיקים שבכל דור ודור ועבורם ברא העולם. וכשאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והצדיקים המה השומרים הברית הקודש. כי בשביל כך נקרא יוסף הצדיק ע"י ששומר הברית הקודש. וכמו שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי אשת פוטיפר היתה זוקפת לו תחת גרונו שני חניתות של ברזל מכאן ומכאן כדי שיגביה ראשו להסתכל בה אפילו שלא לעשות ח"ו מעשה בפועל רק להסתכל בה. ואעפי"כ סבל היסורין הקשין ולא הי' רוצה ליתן עיניו בה ע"כ זכה להקראות בשם צדיק. וזהו ע"י ששמר הברית הקודש. שהוא תמונת יו"ד ע"כ נקרא צדיק. ובלא היו"ד אינו נקרא צדיק רק צדק אבל עם היו"ד הוא צדיק. והנה אות יו"ד במילואו בגי' כ' נוטריקון כת"ר. כלומר על ידי שמירת הברית זוכה להכתיר הבורא ב"ה. וזהו הי' עיקר כוונת הבריאה עבור התענוג שצפה לקבל מהצדיקים שיכתירו להבוב"ה והם עיקר היסוד העולם. ולזה מרמז יוסף הצדיק למדה הששית מדת היסוד. כי הוא מרמז ליסוד צדיק חי עלמין וכמו כן כל צדיק בדורו ששומר הברית הקודש הוא ג"כ מרמז ליסוד צדיק חי העולמים והוא בדיוקן אדם העליון והוא עיקר היסוד שבשבילו נברא העולם. וזהו פי' מאה"כ מה רבו מעשיך ה'. כלומר מ"ה גי' אד"ם המה הצדיקים שומרי הברית שהם בדיוקן אדם העליון רבו מעשיך ה'. ר"ל הם היו עיקר ריבוי מעשיך לבוא בצמצום הוי' לברוא העולם בשבילם כנ"ל שהקדוש ב"ה נמלך בנשמותיהן של צדיקים. וזהו שמסיים כלם בחכמה עשית. שעשית הכל בכ"ח מ"ה בשביל אדם גימ' מ"ה ועי"ז מלאה הארץ קנינך והבן

בפסוק (משלי ג' כ"ט). יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. נ"ל דהנה כתיב יהיב חכמה לחכימין. ר"ל שנותן חכמה להמלאים חכמה. וזהו ג"כ פ"י ה' בחכמה וגו' ר"ל ה' נותן להחכמים כח. יסד ארץ. שיעשה יסוד בהשכינה הנקראת ארץ כנודע. או י"ל ה' בחכמה שצמצם הוויתו בכ"ח מ"ה. כונן שמים בתבונה. תבונה נק' מבין דבר מתוך דבר. ור"ל באם איש יהודי עושה איזה מצוה הגם שאינו עושה כ"כ בזכות ובהירות. או מתפלל ואינו יכול לפרש דברי בקשתו ולכוון כראוי. הש"י ברב חסדו מבין דבר מתוך דבר ויודע הגיון לבו וממלא משאלותיו והבן

בפסוק נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. דהנה נודע שיש נ"ד שמות. ובוודאי יש כנגדן נ"ד שערים למעלה ועל כל שער יש ממונה. ועל ידי היחודים שעושים הצדיקים ומכוונים השמות מוכרחים כל הממונים לפתוח להם השערים. כי בשמעו את השם אשר נגד השער ההוא.