קהלת משה קפד

תכשיטין וגם בכ"ד תכשיטין משתנים גם כן בכ"פ לפי התחדשות השכינתא ולפי עליית השכינה וזה עלי באר. לפי העלאת הבאר היא השכינתא קדישא שנק' באר ככה ענו לה ענו ואמרו לה שירה. וזה שתירגם סקי בארא שבחו לה

א"י אז ישיר וגו'. שר לא נאמר אלא ישיר מורה על לעתיד כי אז יהי' הכל בתי' דכר. וז"א אז ישיר בלשון דכר. את השירה הזאת שהי' עד עתה בבחי' זאת בחי' נוקבא יושר אז בלשון דכר. עלי באר כי אז יהא עלי' אל הבאר כנ"ל לבחי' דכר כ"א בזאת תקרא בלשון נוקבא. ענו לה. ענו לשון עונה ויחוד שעכ"פ תקבל תענוג מאתנו ע"י יחודינו הקדושים לזה תהא לה. ר"ל בחי' נוקבא עבור היחוד וקבלת הנח"ר מאתנו אבל באמת הכל יהא בבחי' דכר והבן היטב

וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. יתפרש כי הנה בפסוק הקודם אמר וממדבר מתנה. יש לפרש מדבר רומז על השי"ת שהוא כביכול הפקר לנו כמדבר וכל הרוצה ליטול עבודת השם יבוא ויטול אבל העמיד ג"כ את הצדיקים שהם המה ג"כ בבחי' מדבר הפקר כמדבר אליו ית'. גם מפקירים עצמם לכל הבא ללמוד מהם דרכי ה' המה מוכנים להורותו דרך זו ילך. והנה בהפקר יש ב' בחי' יש שהוא מופקר מחמת יראה. ויש שהוא מופקר מחמת אהבה הוא ממש בטל במציאות וזה שהוא עובד מאהבה הכזה יוכל ליתן מתנה בעבודתו אליו ית'. לא כן מחמת היראה. ועיקר הכל בא על ידי הדעת וכאשר עובד מאהבה יוכל לבוא לדעת לא כן מיראה יוצא מדעתו. וזש"א וירא בלק וגו' שבלק ראה בעין שכלו על היותו בן צפור מלשון צפרא נהיר שהאיר שכלו כמו שהארכנו במקום אחר. ולכן הבין את כל אשר עשה ישראל שכל העבדות שעושה ישראל הוא לאמר מחמת אהבה כמורה לשון אמירה. וזה וממדבר מתנה. ממדבר ע"י ההפקר שהם כמדבר מאהבה כנ"ל זוכים לבחי' מתנה ליתן מתנה אליו ית' מעבודתם. וממתנה נחליאל. לאחר שבאים לבחי' מתנה כנ"ל זוכים נחליאל לנחול את חסד אל ולהמשיך כנחל את החסד אל. נח"ל אמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. והנה אל סובל שני פירושים חסד אל. גם אל לישנא דתקיפי ודין ושניהם כא' צדקו יחדיו כי יש דינים ממותקים בשורשם ומתבטל הדין מכל וכל ואז הוא נק' חסד אל. אבל לפעמים צריך ליתן להדין מקום כי א"א לבטלו ולהעבירו מכל וכל. והנה על אדום תרד וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ועל ידי הדין הזה בא ממילא כ"ט על ישראל. וזה נחלי אל שני נחלים של אל שנוצר חסד ע"י מילוי האלפי"ן. ומנחליאל במות. ע"י שבא לנחלי אל כנ"ל אז במות לשון גובה נתרומם ונגבה קרן ישראל כמאה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. ר"ל שם הוי"ה ורחמים אז ויראו ממך אמן והבן מאד

פרשת בלק

הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יתבאר ע"פ דאיתא באוה"ח ע"פ וישם ה' דבר בפי בלעם. ותוכן כוונתו כי איך יצוייר כזאת שיצאו דברים קדושים כאלו דרך פי חזיר מגועל ומזוהם כמוהו לכן שם דבר בפיו כמו שפופרת שיהי' חוצץ בין הדיבורים הקדושים ובין פיו הטמא יעו"ש. והנה לפי הדברים האלה הי' לכאורה כמוכרח ולא מדעתו. אבל הש"י ברחמיו ובחסדיו רצה שגם מלאך רע יענה אמן ומרצונו יסכים על