אמרי צדיקים תקכו

ונח"ר לשמו ית', וזאת הוא נסיון גדיל לבוא לבחי' זו הגבוה עיו"ש. וזהו זה יהיה לך, זה הוא מדות, יהיה הוא מחשבה כנ"ל. לך הוא הנאתך וטובתך כמו שפרש"י בפסוק לך לך, ור"ל שתעלה כל מדותיך אל בחי' מחשבה, ר"ל שיהא, במחשבה טהורה בלתי לה' לבדו עד שיזדעעו המדות שבך ולא יהיה בהם שום מסך מבדיל בינך לבין אלהיך, עד שתבוא למדרגת לך הנאתך וטובתך, היינו שגם אפילו כוונת הנאתך וטובתך יהיה ממש כונת בלתי לה' לבדו וכנ"ל והבן אכי"ר

מאדומו"ר הק' אי"א מק"ק גראדזיסק זצוק"ל

בתנא דבי אליהו פרק ל' מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו', והלא היה לו לומר בכי ונהי וקינה לאסף ומה ת"ל מזמור לאסף, אלא אסף היה נביא ושמח בדבר, משלו משל למה"ד לבת עני שהלכה למלאות מים מן הבור ונפסק הדלי של חרס שלה ונפל לתוך הפור והיתה בת העני בוכה ומצוחת, ואח"כ באה בת המלך למלאות מים בדלי של זהב ונפסק הדלי של זהב שלה ונפל לתוך הבור היתה בת העני משמחת ומרקדת ואמרה מי שיעלה את הדלי של זהב של בת המלך הוא מעלה את הדלי של חרס שלי, כך אסף שמח בדבר כיון שראה בנבואה שיטבעו שערי ירושלים שנאמר טבעו בארץ שעריה וראה גם כן בנבואה שלעתיד יעלו השערים מן הארץ מיד אמר אסף מזמור, אמר מי שעתיד לבנות את ירושלים ולהעלות שעריה הוא יעלה את קרח אבי אבא חן הקרקע עיי"ש. לכאורה אסף שהיה צדיק ונביא איך היה שמח בחורבן המקדש ובטביעת שעריו בשביל טובת אבי אביו, וגם יש להעיר בדברי המשל שבאה בת המלך למלאות מים וכו', וכי הדרך שבת המלך תלך למלאות מים, הוה ליה למימר שבאה שפחת המלך למלאות מים, ונראה כי שמחת אסף היה כי ראה והבין גודל חסדי ה' ואהבתו ית' לכ"א מישראל שלא ידח ממנו נדח ח"ו, כי לכאורה למה יצא זאת מלפניו ית' להיות טבעו בארץ שעריה, כי הרבה ריוח והצלה לפניו יתברך בדרך כבוד שיהיו נגנזים במקומות הנסתרים כמו כמה וכמה דברים שהיו נגנזים, או באופנים אחרים אשר גלוי לפניו יתברך רק שהיה מחסדי ה' שיהיו נטבעים בארץ, ושיבואו לידי קרח כדאיתא באגדה, בכדי שכאשר יעלה את השערים יעלה גם קרח עמהם, ונמצא שזה היה שמחתו על טביעת שערים בשביל שתוכם רצוף אהב' וחסד גדול מהקב"ה, ועל זה משלו משל לבת עני וכו', והיתה משמחת ומרקדת וכו', כי גם שם הלא אפי' עני שבעניים אין דרכו לשמוח ולרקד על הצלת כלי פחות כל כך דלי של חרם, רק שהיתה שמחתה גדולה על רב חסד ואהבת בת המלך אליה, כי ראתה והבינה, כי הלא אין דרך בת המלך כלל שתלך בעצמה למלאות מים, רק שבוודאי הלכה בכוונה זו בדלי של זהב ועשתה בכוונה שתפסק הדלי של זהב בכדי שכאשר יעלו הדלי של זהב יעלו ג"כ הדלי של חרס, וזהו בוודאי שמחה גדולה, וכן הכא זה היה שמחת אסף מחמת גודל חסדי ה' ואהבתו כנ"ל והבן

או יבואר בדרך זה, כי הבת עני ראתה והבינה חסד ואהבת הבת מלך אליה, אשר בכוונה מכוונת הלכה בעצמה למלאות ולהיות נפסק הדלי בכדי להסיר תלונות ב"א מעל בת העני אשר פשעה ולא היתה זהירה לבל להיות נפסק הדלי ולכן כאשר יראו ב"א כי גם הבת מלך אשר היא מלומדת וזהירה בכל דבר ודאי היה לה לעשות בזריזות ולא בעצלות לבל להיות נפסק הדלי של זהב וא"כ נראה לכל כי אחר כל הזהירות והזריזות מ"מ אפשר להיות מה שיהיה, מזה יש די התנצלות על בת העני, וזהו ג"כ כאן כי אסף ראה גודל חסדי ה' בטביעת שערים שהוא להסיר גודל התלונה מן קרח אשר פשע כ"כ עד שגרם עונש כ"כ מה שלא היה ולא יהיה היא הבליעה בארץ, לכן בכונה מכוונת עשה ה' ג"כ דוגמת בליעת קרח, להיות טבעו בארץ שעריה אשר הרבה רווח והצלה לפניו, בכדי להסיר התלונה כ"כ מקרח ואשר לכן מי שיעלה את שעריה יעלה ג"כ את קרח ולכן בגודל חסדי השם שמח אסף ואמר מזמור והבן. א"כ מאדמו"ר מוהרר"א זללה"ה מק"ק גראדזיסק.