אמרי צדיקים תקכ

לספחהו אל החיבור הזה. דף מ"ט שער חנוכה בתחילתו, עד כל העשרה ולא (עד) [נר] חנוכה [כצ"ל]. דף ע' שער יציאת מצרים סוף דרוש ראשון, והרשעים (מיתתם) [בחייהם] קרוים מתים [כצ"ל]. דף קי"ב שער ראש השנה בתחלתו, כי היא נטלה שיעור קומתה קודם וכו' [נ"ב] והסימן אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. דף קי"ג שם, והענין הוא וכו' הי' נמשך האי קוצא דשערי היורד מראש הזכר וכו' [נ"ב] ואמר מ"ו דוב בער כי הגמ' מרמזת בסוד גורעין ומוסיפין דם מהפר יקבלנו, והוספתי כי כשנלקח ד"ם מפ"ר נשאר רל"ו אז באחרי שקיע חיסד' מילוי דהויות [עם הד' כוללים]. דף קי"ד בד"ה מהר"ן זללה"ה, ותשרי פומא דילה [נ"ב] כי מתפלתם נעשה כתר בראש הקב"ה

בשער ר"ה דף קי"ד בד"ה היום הרת עולם, והנה רבותינו ז"ל נחלקו אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, איך יחלקו בזה המחלוקת ואיך יצדק אלו ואלו דברי אלהים חיים, ותירץ בזה כי יש עיבור ולידה ומא"ח ומא"ח וכו', [נ"ב] והנה אנו אומרים כמו שעמד לפניך היום בדין אבינו הראשון וכן כל המדרשים, לכן נראה שרמז שעיקר העולם הוא כדי להמליך לבורא להקרא מלך ולפעול כל הפעולות וכל הי"ג מדות טובות עמהם בשכרן ע"י שימליכו אותו ועי"ז יתחדש השפע לטוב והמלוכה לא נתגלה עד שיצאו ממצרים ע"ד אני יוצא בתוך מצרים ולכן עד שם הי' בחי' עיבור של המלוכה, והנה כתיב כתפארת אדם לשבת בית ולכן כתיב כן משחת מאיש מראהו ולכן גם כל הבחי' של ת"ת היו בעיבור וכל החיות והשפע היו ע"י מדות עליונות ובניסן היה הלידה. דף קט"ו בד"ה סוד הנסירה, מוחין שלו למעלה [כצ"ל]. דף קט"ז בד"ה מהדורא בתרא, כי כל המוחין חדשים (אמנם) [אינם] הראשונים [כצ"ל]. דף קי"ח בד"ה סוד הנסירה כפי וכו' דנה"י [דאימא] ונשארו וכו' [כצ"ל]. בשער השופר דף קכ"ו אחר תיבת חסד להמתיק גבו' יצחק [נ"ב] וזה ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק והמתיק דיניו ונתהפך הגמל לאותיות מגלה שמגלה מה שבלבו כי הכל הוא רק לעורר בתשובה להמתיק הדינים ליתן לנו מגמול ידיו לטובה ולברכה

בשער ר"ה דף קכ"א בהתחלתו עתה אבאר לך כך העלייה בע"ב דיודי"ן [נ"ב] כי כל הזקיפות הם שיעלו כל הניצוצות להשם ויכירו כי הוא שם א' והוא היחוד האמתי שאנו מוסרים עליו נפשינו. וכמו שבק"ש מקבלים עלינו הד' מיתות באהבה כן כאן. ובזה מבטלין כח הקל"א שבגי' ס"מ הקלא אילן הטמא ויהיה ה' האחד ובכריעה מורידין הארה לניצוצות שיהיה להם כח לעלות בזקיפה, וראיתי בקנה שאחר הס"מ הולך ממונה ומזכירו בכל עת שהוא עבד ויש לו אדון עליו, ונראה שלכן ס"מ בגימ' יו"ד אל"ף. לומר ה' אחד ולא יכפור בו ויעשה עצמו אלו"ה

באותו עמוד שורה כ"ד אחר תיבת ותכוין כי ע"י עליות הבינה [נ"ב] מבשרי אחזה אלו"ה כשאדם רוצה לעלות נשמתו צריך ליחד כל כוחו במחשבתו לה. באחד ואזן. והנה הבן מתיחד בי אבא ואז באבא יסד לה"י אז כונן שמים בתבונה: בדף קכ. ע"ב בשער ר"ה בד"ה דע כי אלהינו וכו', בכ"מ שתמצא בתורה אותיות נ"ו בסוף התיבה כמו אלהינו ואבותינו וכו' לכן נ"ו בכ"מ הוא דין, [נ"ב] כי בכ"מ נ"ו הוא מצמצם הדבר כמו אלהי שלנו. אבות שלנו: דף קכ"ז בד"ה בענין התקיעות בסוד רי"ו וכו' [נ"ב] כי הז"א הוא אתוון ונוק' ע"ב תיבין: דף קכ"ח בד"ה שברים, מלאים הידועים ג"פ אדנ"י במילואו [כצ"ל]: שם בד"ה תקיעה כי ג' תשר"ת ג"פ [ל"ו] הם ח"ק וכו' [כצ"ל]: שם בד"ה תקיעה אחרונה. השבעה [ועשרים] אותיות וכו' [כצ"ל]: בדף קל"ב ע"א בד"ה בסוד אחה"ע. גם מ"ל דמנצפ"ך נשחק ע"י צפך עליון וכו': [נ"ב] וזה צירוף כצפיחת כת צפיח כי י"ח עם ב' אותיות הוא ך' וא"כ הוא צירוף צפך שכותת המן לדבש גימ' אשה וחזר לטעם דבש. וז"ש בתיקונים דף נ"ז ע"ב וע"א. וסבלין כמה מכתשין עד שיבואו זה לזה כי אז מנסרין הדינין וירח את ריח בגדיו ומברכו: