אמרי צדיקים תקיב

שהוא יראה ואהבה בתוך האותיות

כלל גדול בהתורה נברא העולם. נמצא שחכמת ושכליות התורה נתלבש בכ"א מישראל, וגם מכללו אתה יודע שהיצה"ר ג"כ נברא בהתורה. כי כל הדברים נבראו בהתורה, נמצא שגם היצה"ר נתלבש בכל אחד מישראל וכמו שכתבו חז"ל (סנהדרין כז) כל ישראל ערבין זב"ז. ר"ל מעורבבים. נמצא כשרוצה אחד לראות מה עניינו יסתכל בחבירו ועי"ז יכול לראות על עצמותו. וכשרואה את הצדיק רואה בו ג"כ חלק טוב וחלק רע. אך הצדיק זיכך א"ע והפך ג"כ לטוב, והנה באם שאדם הרואה את הצדיק יש בו עדיין הרע ולא זיכך עצמו אזי נדמה לו שזה הרע עצמו יש בהצדיק אבל הזיכוך שהצדיק זיכך א"ע אינו רואה וז"ש חז"ל (חולין סג) על הראה שעומדת בבבל ורואה נבלה בא"י ולמה נקרא שמה בבל שמבלבל את הכל, והנה האדם שאינו מזוכך נק' בבל שהטוב עם הרע מבולבל אצלו ואין אצלו התחלקות בין טוב לרע וז"ש חז"ל הוא עומד בבבל ורואה נבלה בא"י נדמה לו כאותו הרע הוא אצל הצדיק שנקרא א"י. וז"ש והביטו אחרי משה

וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיה ד). הנה המצוה נקרא שלוחו של האדם כמותו שנשלח אלינו מהשי"ת כדי לקרב א"ע להשי"ת ע"י המצוה וגם אצלנו נקרא המצוה שליח. והרי המצוה כלי להאור שבתוכה שבלא כלי א"א לתפוס בהירות האור כמו החמה מחמת בהירותה יש לה נרתיקה. והבהירות שבכלי נקרא רוח הקודש. רוח הוא המשכה שנמשך מחכמה שנקרא קודש. וע"י מה נמשכת מהחכמה הוא ע"י הסתכלות הוא התענוג שכשמסתכל על הדבר יש לו תענוג. והנה התענוג הוא מעורר אהבה, ולפעמים הוא להיפך האהבה מעורר התענוג דהיינו מחמת האהבה בא לידי תענוג, וזהו סוכה תהיה אצל. פי' אימתי יהיה לנו סכיה מלשון שסוכה ברוה"ק, לצל יומם כי אהבה נק' יום דכולא יומין, פי' כשתשים אהבת הקב"ה לישראל דהיינו שתעשה המצוה באהבה וביראה שנק' צללים שאהבה היא צל לאהבת הקב"ה והיראה היא צל ליראת הקב"ה וזהו (שה"ש ד) ונסו הצללים ב' צללים ואז יהיה למחסה ולמסתור מחורב היא הגבורה וממטר הוא האהבה. פי' מאהבה ומיראה הגשמיות

כלל גדול שיבקש אדם מהשי"ת שיזמין לו תמיד כל מה שהוא צריך כמו שהשי"ת יודע שהוא טוב ולא מה שנראה לפי שכלו שטוב, שאפשר מה שבעיניו הוא טוב לו ובאמת הוא רע לו, רק ישליך כל צרכו על הש"י, וזהו השלך על ה' יהבך, ע"כ מס' חיים וחסד

מסידור ר' יעקב עמדין מעלת אמירת תהלים ולימודו ומעשה רב

א) דהמע"ה התפלל לה' שיהא חשוב לפניו אמירת תהלים ליתן שכר עליו כעוסק בנגעים ואהלות, ולימודו מועיל לתיקון פגם ברית: ב) האומר תהלים בכל יום כאילו קיים כל התורה, וזוכה להיות תחת כסא הכבוד, ומצוה מן המובחר ללמוד אותו בהשכמ' מעוטף בציצית ג) החושק לידבק בה' יתברך ובשבחיו, ידבק בלימוד תהלים, ומסוגל להרחיק הת"פ הידיעה מהשכינה: ד) יזהר לומר כל ספר תהלים בכל שבת, ואם יכול ללמוד אותו ב' פעמים בכל שבוע, פ"א בחול ופ"א בשבת מהטוב, כי ב"פ הם ש' מזמורים גי' כפ"ר ומבטל יצה"ר: ה) הרגיל בתהלים דוחה כל מיני פורעניות וכמה פגעים רעים מעליו ומכב"ב וממשפחתו ומכל בני דורו, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות ורחמים וחסדים, ואין דבר להגן מהמזיקין כאמירת קדיש על תהלים: ו) ההולך בדרך ים, ילמוד בכל יום בספינה מזמורי תהלים בכוונה והכנעה: ז יש וותיקין שקורין כל תהלים באשמורת, ובא"י יש חבורה בכל ביהכ"נ שקורין כל תהלים בכל יום באשמורת: ח) בשנת קי"ב היה בכפר אחד זקן א' ירא שמים מסכן וחסיד ולא היה יודע ספר רק פשוטי המקרא, והיה לומד ס' תהלים בכל יום ונפטר בשיבה טובה, ותוך ל' בא בחלום לחכם א' מופלג, בתכריכין וספר קטן בזרועו, א"ל החכם האינך האיש שקברנוך ביום פלוני,