אמרי צדיקים תקי

את השי"ת, ואם הוא מחשבה מהתפארות איזה דבר אזי תיכף ישב לעסוק בתורה שנק' פאר, ואם הוא באיזה ניצוח, אז יראה לנצח א"ע לעשות איזה עובדא שהיא נצחונית או איזה גמילות חסד הן בדבור או במעשה או במחשבה, ואם ח"ו נזדמן לאדם איזה דאגה או צער ח"ו, ידע בודאי שזה בא מן ההוד וכאשר יודה ע"ז לאל ית' בודאי יתהפך מדוה להוד, כללו של דבר שלא יעשה שום דבר קטן או גדול עד שיחשוב בו מאיזה מדה הוא דבר זה ומה יעשה בזה נ"ר להשי"ת, גם דבר הנוגע אל הגוף יעשה ג"כ כנ"ל בכדי שלא יפסוק מלשמוח ומלהדבק בבורא ית' אשר הוא מרומם על כל השכליות, ויראה להתחבר להצדיקים אשר מצמצמין גופן בשביל כבוד בוראם ואח"כ יכול להשיג תענוג גדול ואיך ישוה תענוג מעט להתענוג הגדול א"ס לכן יעזוב כל התענוגים ואף שקשה לו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד והעיקר שילך בניצוח לגרש השקר מלבו שאין זה שלמותו כי זה הוא עיקר השלמות לעבוד הבורא באמת וחיותו וחיות נשמתו אינו שלם כי אפילו אתערותא אינו שלו אלא השי"ת המרחם מרחם על האדם בכדי שלא ידח ממנו נדח, ואין בזה העולם שום שלימות, למשל מי שהיה לו אבן טובה ועלתה עליה חלודה שלא ניכר עליה אור כלל מחמת החושך שעלתה עליה עד שנשכח מלב כל אדם שהיה עליה שום הארה מעולם עד שנזרקה לאשפה וראה חכם אחד והעביר ממנה החלודה עד שנראה אור ומי שלא הכיר בה מקודם היה שמח על האור שלו אבל מי שהיה מכיר בה מקודם לא היה שמח עד שטהר אותה לגמרי עד שחזר האור כבראשונה, והנמשל ידוע והוא תשובה לגאות הלב שלא יתפאר בפני ב"א וגם לא ישגיח על גופניות עוה"ז כי הוא אינו מזה העולם כלל וכל מגמתו יהיה רק לעשות תענוג להקב"ה

יראה להתבודד בכל יום במחשבתו עם הבורא ית' וימשוך אליו יראתו מחמת גדלותו, ויתנהג כך עד שיהא רגיל גם כשמדבר עם אנשים שלא ישכח את הבורא ית'

יזהר להתפלל בכל יום בכוונה, ואם אין לו פנאי על כל התפלה, יראה עכ"פ שיאמר ברכה א' או קפיטל א' בכוונת הלב לדבר לפניו ית"ש

יזהר לקבוע לו בכל יום ללמוד תנ"ך ומשניות וגמרא ויותר הפנאי שיהיה לו יעסוק בפנימיות, ואל ירבה שיחה עם ב"א שאין להם דביקות הבורא ית', כשילמוד ינוח מעט ויזכור בהבורא ית'

כשיבא לו איזה מחשבות חוץ, תיכף ידבקנה לשרשה ולא ימתין ליתן לה התפשטות לאיברים

אם לפעמים יראה איזה התרשלות בעבודת הבורא ית' אזי אדרבה יקום בזריזות כי בודאי הוא יותר עת רצון כמו שנאמר (תהלים צ"ז) ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו

ויראה לקיים בכל יום איזה מצוה אפי' קלה כמ"ש (שם נ"ב) חסד אל כל היום וצריך לידע שכל הדברים הן הנוגעים לנשמה והן הנוגעים לגוף הם באים מזאת המדה כמ"ש בזוה"ק קוב"ה סתים וגליא ואורייתא סתים וגליא וישראל סתים וגליא, סתים הוא שם הוי"ה ב"ה, וגליא שם אדנ"י, וכאשר עושה הוא את שניהם לשם פעלם הוא גורם יחוד בכל העולם לשלוב שם הוי"ה ואדנ"י לשלבם יחד

יזהר כשמתפלל יכלול תפלתו בתוך כלל תפלת ישראל, ולשכח עצמו מכל הצטרכותו כי בודאי לפני הבורא ית' גלוי יותר מה שצריך לו, וכאשר הוא רוצה לעשות רצוננו אזי צריכים אנחנו לחזק עצמנו ולהעתיק את הצטרכותנו מלבנו שנשכח עצמנו מחמת דביקותו ית' מכל וכל וז"פ בעתיקא תליא

כשרוצה לעשות איזה מצוה והוא רואה שהיצה"ר רוצה לבטלו מאותה המצוה, אזי יחשוב בלבו הלא אין כוונתי באותה המצוה להכעיס הבורא ח"ו וגם לא לכבודי, ואם הייתי יודע שהבורא ית' אינו רוצה בזה אזי לא הייתי עושה זה, ובזה יסולק היצה"ר ממנו בעז"ה אבל מ"מ צריך להבחין בשכלו אם יעשה המצוה הזאת שיהא ישר