אמרי צדיקים תקה

בהיר וחזק כ"כ אעפ"כ רואה לעבוד עבודתו, איש כזה לא יקצר בעבודת הש"י, ובזה נפרש, וענן ר"ל אף שהוא בעב הענן שאין מוחו בהיר, אעפ"כ ה' על המשכן, ר"ל שעובד עבודתו וממשיך עליו קדושתו ית', יומם, הוא בחי' יומם, אבל ואש, איש אשר רוצה שיבער אש של מעלה תחלה בקרבו, לילה, הוא בחינת לילה, בכל מסעיהם, ר"ל כן צריך להיות בכל מסע אשר יסעו העובדים באמת לעבודתו ית'

בשם הק' אי"א מהור"ר ירחמיאל זללה"ה מפשיסחא, ראשית מכל דבר להשליך ממנו כל הדאגות, ותחשוב מה לי לדאוג על דבר שאין ביכולתי לתקן, מוטב לחפש אמונה, אף אם לא ישיג האמונה על נכון, אפ"ה מכפרין לו עונותיו, כמ"ש אם יש איש מבקש אמונה ואסלח לו

עוד אמר כמו שהסוחר אינו משגיח על טלטול הדרך, כן תכלית העולם לבא ליראת שמים, ושאר הדברים יהיה מה שיהיה, אם בא על אדם דינים ח"ו יאמר שהם לטובתו כדי שיקבל עליו עומ"ש יותר

אמר עיקר תיקון האדם הוא התורה, ותכלית התורה לבא ליראת שמים, ובבחינה שלומד ויודע כי התורה קדמה לעולם כך הוא פותח שער בתורה, אמר סימן של עבדות האמת, שידע שמלא כל הארץ כבודו, שלא נמצא שום דבר שאין בו חיות אלהית

(מדרש) בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואמר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי ויקחו לי תרומה, מכרתי תורתי כביכול נמכרתי עמה

(זוהר) זכאין ישראל דקב"ה אתרעי בהו ויהיב להו חולקא בשמא קדישא, בגין דזכו באורייתא, דכל מאן דזכי באורייתא זכי ביה בקב"ה

(דגל מחנה אפרים) צוה הקב"ה שיקח אדם לקב"ה אצלו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אך איך אפשר ליקח להקב"ה כביכול שישרה אצל האדם, והיינו ע"י התורה שהיא שמותיו של הקב"ה, והוא הקב"ה עצמו שהוא ושמו אחד, כמ"ש בזוהר קב"ה ואורייתא כולא חד, וכשלומד התורה לשם קב"ה ומזכיר אותיות התורה שהם שמותיו של הקב"ה בזה הוא לוקח לקב"ה ממש, ושורה עליו השכינה כביכול, כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, נמצא בעסקו בתורה לשמה בזה הוא לוקח להש"י כביכול וממשיך עליו השראת השכינה הקדושה וזה מרומז בפ' ויקחו לי פירש רש"י לי לשמי, היינו שיקחו שמי וממילא יהא לוקחים אותי כי אני ושמי חד

(אור החיים) כתוב בזוהר כי רמ"ח איברים ושס"ה גידים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת, ובעשותו מצוה באותו אבר שנעשה בו המצוה שורה בו שם הויה ונעשה מרכבה לשכינה ומתהלך השם בתוכו, וזה אמר ללכת בהם אני ה' וכאלו אמר ללכת אני ה' בהם, והוא סוד ושכנתי בתוכם

(מאור עינים) הנה הש"י נתן לנו את התורה כדי שיוכל האדם לדבק עצמו בהש"י שצמצם עצמו כביכול באותיות התורה והתפלה שהם היכלות להבורא, אך שיש מחשבות זרות המבלבלין אותו בעת עסקו בתורה ולכן כתיב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, שצריך לעשות בכח, והיינו שישים כל כוחו וחיותו בתוך אותיות התורה

כונות פשוטות כשיעשה צדקה מס' כף אחת סי' י"א וז"ל, מצאתי כתוב שבמעשה הצדקה צריך לכוין לפדות כל נר"נ וניצוצי הקדושה והתורה והמצות והתפלות אשר נדחו ונטבעו בקליפות, ובכח הצדקה יצאו מתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה אל שרשם מנוקות מכל רע, ויכוין שה' יצילהו מיצה"ר ומכל חטא והרהורים רעים ומאכלות אסורות ומכל חולי, ויכוין שבכח מעשה הצדקה יתבטלו כל המקטריגים מעליו, ויכוין שאם חייב איזה סך לאיזה אדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים מאיזה צד ואופן שתועיל צדקה זו לתקן אשר עיות, ויכוין שבכח הצדקה והיה נחת רוח לנר"נ של אביו ואמו וקרוביו ויחשוב שיש כוונות וסודות ייחודים עליונים במעשה הצדקה והוא מכוין דרך כלל לייחד