אמרי צדיקים תצו

מס' יד יוסף כי יהיה בך אביון מאחד אחיך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח את ידך כו', יובן על פי מדרש קהלת וז"ל תני בשם ר' מאיר כשאדם בא לעולם ידיו הם קפוצות, כלומר כל העולם שלי אני נוחלו'. וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הם פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם כלום כדכתיב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, לזה אמר כיון שסופך לפתוח ידך בעת פטירתך ולהניח הכל א"כ תפתח ידך מעכשיו ויועיל לך הפתיחה מה שלא יועיל לך בעת פטירתך

מעשה באיש א' עשיר גדול מאד והיה חושב בלבו ואומר מה יתרון לי בכל עמלי ומה יועיל לי עושרי והוני בעת מותי, והיו אומרים לו בני אדם שיעשה צדקה וחסד מהונו והוא ילונו בעמלו ויהיה לו צידה לדרך, כי העושר אינו עומד וקל מהרה יאבד שנאמר התעיף עינך בו ואיננו, ונשבע העשיר הזה שלא ליתן צדקה מהונו אלא למי שנתייאש בטחונו מן העולם, ויהי היום ויצא חוץ לעירו וימצא לאחד עני מאד שיושב באשפה ועליו בלויי סחבות שהיה מתכסה בהם, ויאמר בלבו אמנם זה וודאי נואש מטוב העולם ומייחל המות לפי שהוא בצער גדול ואין לו עוד בטחון בעולם הזה ונתן לו מאה דינרים, ויתמה העני מאד ויאמר למה נתת הממון הזה לי לבדי כ"כ. ולא נתת בין כל עניי העיר. ויאמר לו מפני שנשבעתי שלא לתת צדקה אלא למי שנואש מטוב העולם הזה, ויאמר לו האביון קח ממונך טיפש וכסיל כי אתה נתייאשת מטוב העולם ואני בוטח בחסד ה' ואייחל רחמיו בכל עת ועונה שנא' ורחמיו על כל מעשיו, הלא כתיב מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, הלא תדע כי אין מעצור לה' להעשירני ולהצילני מן הצרה הזאת, עזוב הטפשות זאת ויהיה טוב לך, ויאמר לו העשיר זה שכרי שרחמתי עליך שחרפתני וגדפתני, ויאמר לו העני אתה חשבת שגמלת עמי ולא היה כן אלא הרגזתני, כי אני לא נואש מטוב העולם כי אם המתים, ויאמר העשיר בלבו א"כ הוא. עתה אלך ואקבור הממון הזה בבית הקברות עם המתים שנתייאשו מטוב העולם הזה ויעש כן. ויעברו עליו זמנים ויתרושש העשיר ולא נשאר לו מכל עושרו כלום. וכראות כי צר לו וילך ויחפור בבית הקברות להוציא את הממון שטמן. וימצאוהו השומרים ויתפשוהו ויביאוהו לשר העיר. והיה השר העיר אותו עני של אשפה. כי כשמת שר של אותה העיר נתקבצו אנשי העיר וישימו את זה העני עליהם לראש ולקצין לפי שהיה בן טובים וכשהביאו אותו לשר העיר ויאמרו להשר אדונינו להאיש הזה מצאנו חופר הקברים להפשיט מהמתים תכריכהון ויראהו השר ויכירהו ויתנכר אליו וידבר אתו קשות ויאמר לו מה המעשה הזה אשר עשית חי נפשי כי בן מות אתה, ויאמר לו, אדוני חס ושלום כי לא עלה בלבי מעולם לעשות הנבלה זאת. אבל אירע לי כך ויספר לו את כל המעשה והסיבה אשר הביאהו לטמון הממון בבית הקברות, ויאמר לו השר לא חכירני. ויאמר לו איך יכיר עבד לאדוניו, ויאמר לו השר אני הוא העני שישבתי באשפה שאמרת שנתייאשתי מטוב העולם ויקם אליו ויחבקהו וינשקהו ויצו מיד להוציא את הממון מבית הקברות ולתת לו ויצו עוד להביא לו ארוחה ומשאת מבית השר דבר יום ביומו כל ימי חייו. יתברך השם המשפיל ומרים. מוריש ומעשיר שנאמר מקים מעפר דל

א"ה מכאן תראה כחה של צדקה שזה העשיר חשב לעשות עם אותו שבאשפה צדקה ולבסוף לא עלתה בידו לעשות וטמן כל ממונו בבית הקברות. עכ"ז עלתה לו זכות המחשבה להציל ממות נפשו ולהיות מזונותיו קצובים לעולם מבית השר בלי עמל ויגיעה ק"ו העושה צדקה במעשה

ילקוט תהלים דף קנ"ד ועושה חסד לאלפים וכו'. אמר דוד לפני הקב"ה. רבש"ע אלו באים מכח תורה ומעשים טובים אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה אני בצדק. אשבעה בהקיץ תמונתך. שאמרת כי לא יראני אדם וחי בעוה"ז. אבל לעוה"ב בהקצת המתים אני שבע לראות שנא' הנה אלהינ"ו זה קוינו לו ואומר כי עין בעין יראו.