אמרי צדיקים תפ

לכן כשצריך הצדיק להטיב לעולם אינו רק ע"י ספורי מעשיות ודברים פשוטים, וזה פי' הפסוק אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בהי, כי אחות נקרא כנסת ישראל כשישראל הם בבחינות קטנות, ושדים אין לה, היינו חכמה ובינה, מה נעשה לאחותנו, במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל, ביום שידובר בה, באותו יום שדיבר הצדיק סיפורי מעשיות בזה עושה טובה להם, ופעם אחד בא לאבי זללה"ה רענדאר אחד וסיפר לו שהאדון רוצה לדחותו מאורענדע, והיה אבי ז"ל יושב ודיבר סיפורי מעשיות כל עת התנצלותו, וקודם צאתו אמר לו רבי מה תשובתי על עסקי, אמר לו אבי "ל לך לשלום כבר עשיתי לך טובה על ידי הסיפורים

והיה כי תבוא אל הארץ וגו'. אעפ"י שאור החיים אמר שהשמחה הוא כי תבוא אל הארץ העליונה, ואני אומר להיפך שעיקר השמחה בהטיב דרכיו בעוה"ז, כי זה גדול מי שנהירין לו שבילי דנהרדעא כשבילי דרקיע, ממי שנהירין לו שבילי דרקיע כשבילי דנהרדע'

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, אמר שתיבת שיכלו הוא מלשון כלתה נפשי, כדאיתא בס' אוה"ח ע"פ ויכלו השמים שאמר מפני מה הארץ כדורית כדי שתהיה תלויה ועומדת בחוזק, שכל חלק יש לה השתוקקות בשוה עי"ש, וזהו שיכלו כל הנשמות שבגוף שיהיה להם השתוקקות להשם יתברך עד כלות הנפש

אמר יש צדיקים שנראה צדקתם ותורתם ועבודתם בהתגלות לעין כל. ויש צדיקים שאין נראה בהתגלות תפלתם ותורתם ועבודתם רק שפתותיהם נעות כדוגמא מ"ש הרמב"ם ז"ל שכל הגלגלים מתנענעים וגלגל היומי מנענע כל הגלגלים בלא תנועה, כי מחמת גודלו של גלגל היומי. הנה בתנועתו הקטנה שבקטנות שכמעט לא נראה כלל הוא מנענע כל הגלגלים. וזהו כל הנחלים הולכים אל הים. כל הנחלים היינו הצדיקים, הולכים אל הים. היינו להצדיק שהוא מחמשים שערי בינה בגי' י"ם. אל מקום שהנחלים וגו' שבים ללכת. כי הצדיק הגדול נותן שפע וחיות לעבודת כל הצדיקים וכל ישראל

עוד אמר שבדורות הראשונים כאשר בא הבעל דבר אל האדם ואמר לו עשה עבירה זו היה מנצח אותו ועשה סיגוף לגוף, ואם אמר לו עשה עבירה זו עשה סיגוף אחר לגוף. אבל עכשיו שהגופים חלשים אינו כך וזה שאמר ירמיה הנביא (איכה ה') למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. פי' למה לנצח. מה לי לנצחון. והא תשכחנו. פי' תש כוחנו מאד ואין בידינו לנצח הבע"ד ולעשות סיגופים. ובעד זה תעזבנו פי' לאורך ימים בתמיה. אלא בדורותינו השיבנו ה' אליך ונשובה וחדש ימינו כקדם. פי' שיהי' שוה כימי קדם בסיגופים

עוד אמר על יה"ר שאחר תהלים ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר והקשה הלא כתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וי"ל הכוונה ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה, ולא, פירוש מה שכתוב ולא יחדל אביון מקרב הארץ זה יהיה לעם אחר

לראש השנה

בשבת שמברכין ר"ח אלול שנת תר"ז שאל מה הענין אשר נקראים ימים הללו ימים נוראים, ופתח ואמר הענין הוא כך כי בסוכות הוא יחוד האמיתי ובא חיות חדשות לעולם, וכתיב וישן מפני חדש תוציאו, שקודם שמקבלין החיות החדש צריכין לבא ליראה גדולה שיצא החיות הישנה ויתבטל לגמרי בשורשו מחמת גודל היראה והפחד מפני הבורא ב"ה. ואז יכולין לקבל החיות החדשה ולהוריד נשמות חדשות בעולם. וזה הענין נעשה בר"ה ויוה"כ אשר מפני היראה והפחד מפני הבורא ב"ה באלה הימים אשר ממש יצאה החיות במס"נ לה' וכלתה החיות הישנה ונתבטל לגמרי בשורשו, יכולין אחר כך לקבל חיות החדש אשר נמשך בסוכות על ידי היחוד האמיתי. וזהו בחי' שמאל דוחה וימין מקרבת, פי' שמאל שהוא ענין היראה