אמרי צדיקים תסג

לאותה העיר וראיתי אותם היהודים שהם רשעים וחטאים לה' מאד מאד בועלי נדות ושאר העבירות לא יכולתי ליכנס בגוף של אחד מהם מרוב כוחות הטומאה ששוכנים בקרבם ובסביבותיהם ואם הייתי נכנס בגוף של אחד מהם הייתי מוסיף טומאה על טומאתי ונזק על נזקי, בכן חזרתי והלכתי מהר להר ומגבעה לגבעה עד שבאתי למדבר עזה ושם מצאתי אילה אחת מעוברת ומרוב צערי וכאבי נכנסתי בגופה וזה היה אחר ז' שנים שעבר עלי צרות רבות ורעות, וכאשר נכנסתי בגוף האילה היה לי צער גדול עד למאוד, לפי שנפש האדם ונפש הבהמה אינם שוים זו לזו שזו הולכת זקופה וזו הולכת רבוצה, וגם הנפש של הבהמה היא מלאה זוהמא ומאוסה וריחה רע לפני נפש האדם גם מאכלה אינו מאכל אדם, ועוד היה לי צער גדול מן העובר שבמעיה וכן האילה היה לה צער גדול בשבילי וצבתה בטנה ורצתה בהרים ובסלעים עד שנבקעה כרסה ומתה ומשם יצאתי ובאתי לעיר שכם ונכנסתי בגוף יהודי אחד כהן ותיכף אותו הכהן שלח אחר הקדשים והגלחים של הישמעאלים ולרוב הלחשים והשבעות שמות הטומאה גם הקמיעות של שמות הטומאה אשר תלו בצווארי לא יכולתי לסובלם ולעמוד בגופו ויצאתי משם תיכף וברחתי משם ובאתי פה צפת ונכנסתי בגוף זאת האשה, וזה לי היום כ"ה שנים שלא שלותי ולא שקטתי רק בכל יום מוסיפין לי צער על צערי וכאב על כאבי, א"ל הרב ז"ל עד מתי יהיה לך צער הזה וכי אין לך תקומה לעולם, השיב לו הרוח ואמר עד שימותו כל הממזרים אשר הולדתי, כי כל זמן אשר הם חיים וקיימים אין לי תקנה, אז כל העם הנמצאים שם עם רב מאוד בכו כלם בכיה רבה כי נפל פחד הדין עליהם ונעשה התעוררת רב וגדול בכל המדינה מאותה מעשה, אז שאל אותו הרב מי נתן לך רשות שתכנס בגוף האשה זאת השיב הרוח ואמר לנתי לילה אחת בביתה ובאשמורת הבוקר קמה האשה הזאת ממטתה והיתה רוצה להוציא אש מן האבן והברזל והסמרטוט השרוף לא קיבל הניצוצות והפצירה האשה ולא עלה בידה אזי נתכעסה האשה כעס גדול והשליכה האבן והברזל והסמרטוט השרוף הכל מידה לארץ ואמרה בכעס תהא לשטן ותיכף ומיד ניתן לי רשות ליכנס בה, שאל אותו הרב ז"ל וכי בשביל עון קל כזה נתנו לך רשות ליכנס בגופה, והשיב הרוח תדע אדוני החכם כי זאת האשה אין תוכה כברה כי היא אינה מאמנת בנסים שעשה הקב"ה לישראל ובפרט ביציאת מצרים, ובכל ליל פסח שכל ישראל שמחים וטובי לב ואומרים הלל הגדול ומספרים ביציאת מצרים ובעיניה הוא הכל התול ושחוק וחושבת בלבה שמעולם לא היה נס כזה, מיד אמר הרב להאשה, פלונית מאמנת את באמונה שלמה שהקב"ה יחיד ומיוחד וברא שמים וארץ ובידו כח ויכולת לעשות כל אשר חפץ ואין מי יאמר לו מה תעשה, השיבה האשה ואמרה הן אני מאמנת הכל באמונה שלמה, עוד אמר לה הרב את מאמנת באמונה שלמה שהקב"ה הוציאנו ממצרים מבית עבדים וקרע לנו את הים ועשה לנו נסים הרבה, השיבה האשה הן אדוני החכם אני מאמנת הכל באמונה שלמה, ואם היה לפעמים דעת אחרת אני מתחרטת עליה והתחילה האשה לבכות מיד גזר הרב אל הרוח שיצא וגזר עליו שלא יצא דרך שום אבר שיעשה לה היזק כי אם דרך אצבע קטנה שברגל שמאל, והטעם הוא שמאבר שהוא יוצא אותו האבר מתבטל לגמרי וכיון הרב בשמות שמסר לו רבו האר"י ז"ל מיד נתנפח האצבע ונעשה כלפת ויצא דרך שם, אח"כ בא הרוח כמה לילות בחלוני הבית ובפתח הבית והבהיל את האשה לחזור ולכנוס בגופה וחזרו קרובי האשה אל האר"י ז"ל, אז חזר ושלח את תלמידו הרב מוהר"ר חיים ז"ל וצוה לו לבדוק את המזוזה אם כשרה והלך מוהר"ר חיים ז"ל לבדוק את המזוזה ומצא את הפתח בלא מזוזה מיד צוה הרב לקבוע מזוזה כשרה בפתח ועשו כן ומשם ואילך לא חזר עוד

מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה, אבל שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר אל דמעתי אל תחרש, והטעם הוא משום דבדמעה