אמרי צדיקים תנח

לחיים יהיה לך ולא לשום היזק ע"ש

עוד שם וז"ל וששאלתם למה קורין בשבת ז' שאם אירע לאדם שום דבר ולא בא לביהכ"נ בז' ימי השבוע ולא שמע ברכו את ה'. יאזין מפי הקורא ברכו ז' פעמים ויצא ידי חובתו וכן הלכתא. למה אומרים בשבת במנחה ואני תפלתי לך ה' עת רצון. בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה כמוה מעולם תהיה בעקבי הקץ ט' חדשים שנא' לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. והיום האחרון תכבד הצרה מכל מה שלפניו ויום שבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואז ישראל יהיו נענים במנחה ומיד יבוא משיח ויושיענו הדא הוא דכתיב בעת רצון עניתך וביום ישועה עזרתיך. במנחה שהוא עת רצון עניתך. וביום שבת שהוא יום ישועה עזרתיך. והיינו דכתיב בשובה ונחת תושעון כלומר ביום נחת תושעון שבו תגאלו. ותפלת המנחה קורא עת רצון וגם אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר: מפי ר' נתן ב"ר מאיר ט"א לכך אנו אומרים ואני תפלתי לך ה' עת רצון קודם תפלת המנחה דכתיב למעלה הימנו ישיחו בי יושבי שער ונגינותי שותי שכר. כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע או"ה ביום שמחתם וביום חגיהם שותים ומשתכרין ומנגנים בבתי משתאות כל היום ואין מזכירין שמך אבל אנו לא כך אלא ביום שגידלת השמחה לישראל ובא יום המנוחה ושמחתי, לאחר שאני שמחתי ומעונג ומפונק איני שוכחך. אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק בית משתיי ותענוגי ולביתך אהלך ברגש וקופץ אני בתפלתי בעת הרצון ושעה קבועה ונותן הודייה על חלקי. ולפי זה הטעם נהגו העם לאומרו בשעת המנחה בשבת. ובמנחת יו"ט לא נהגו העם לאומרו מפני שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה בשבת במנחה מפני יושבי קרנות. ולכך אנו מודים על חלקנו ואומרים ואני תפלתי כו' ואנו משבחים לו שלא שמנו כמשפחות הארצות לישב בקרנות ולנגן במשתאות אלא לעת רצון התפלה אנו תדירים לבא מיד בביתך. אבל במנחת יו"ט לא תיקן עזרא לקרות בתורה דסבירא ליה כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם. ולכך אין אנו אומרים ואני תפלתי וגו'

עוד שם וששאלתם מה שמביטין במוצאי שבת בכפות ידן, כך ראינו רבותינו שהיו אומרים יסתכל אדם כדי שיהנה מן האור, כי כך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכן מנהג. וראינו בפרקי רבי אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בציפורניו מיהו אין רגילין בכך, ולהטיל מים בכוס של הבדלה לאחר ששותהו כך אנו רגילין. וכך שמענו מרבותיי שמצוה לעשות כן כלומר שירי מצוה מעכבין את הפורעניות ומה שנשתייר מן המים אנו נוטלין אותן ומעבירין על פנינו כדי לחבב את המצוה

בפסח ובעצרת אין קורין עשר תעשר אלא מתחילין כל הבכור אא"כ אירע קריאתה בשבת מפני שבעה שקוראין היום ויהא הפרשה קצרה לפיכך מתחילין בעשר תעשר. ובסוכות בין בחול בין בשבת מפני שיש בה מצות וחוקים נתינת מעשרות וחילוק מתנות לעניי' שמפורשין בה, ובסוכות עת הבציר והאסיף הוא וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי הפרשה כדי שיחלקו לעניים ויסמכו האביונים נהגו לאומרו מ"ר. ויש שחולקין בדבר ואומר שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור. אך אין ממש בדבר דקאמר במגילה ביו"ט של חג מפטירין במצות וחוקים ובכור תרתי משמע בכור ועשר תעשר מצות וחוקים. ומצינו ראיה לדבר שר' אליעזר הקליר יסד קורבה על עשר תעשר בסוכות מה שלא ייסד בשאר הרגלים. וכדברי האומר מתחילין בכל הבכור שאלנו לרבי מפני מה נקראת ביום שמיני הלא לא נזכר בה יום שמיני כלל. ואמר לן מפני שכתוב והיית אך שמח דאמרינן לרבות שמחת ליל יו"ט האחרון: וזאת האגדה למתפללין ביחיד יעסקו בה

אמר רבי ישמעאל סח לי ססנגיאל שר הפנים ואמר לי ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל והיו דמעות נופלות לו מעיניו עליו. אמרתי לו הדר זיוי מפני מה אתה בוכה. אמר לו בוא ואודיעך מה גנזו להם לישראל עם קדושים. תפסוני בידו