אילימה רצד

ספירים כדפי'. ג' בינוני לא לבן כחוט השדר' כיסופא עילא' ולא אודם כזה והוא המח בעצמות האלו. ועתה לא ימצא שום אבר שלא ימצא בו הדעת מתפשט' בכל חדריו ובכל מציאיותיו והיינו ובדעת חדרי' ימלאון וכאשר תתישב תמצא שהדעת מג' בחי' או מחכמ' והיינו חוט השדר' או מבינ' והיינו עשת שן מעולפת ספירים או מב' סוד הדעת בעצמו והיינו בחי' ובכל הבחי' ובכל הספי' בכל האיברי' שכולם הדעת מתפשט בהם בחלליו וחדריו:

פרק כ הנה מהדעת הזה שהוא עיקר מעינו דהיינו סוד מעיים ימצאו תעלו' מתפשטות בכל הקומ' והיינו סוד וורידי הדם וורידי החיות הם ב' מקורות הא' כבד הב' לב והענין כי הלב משכן רוח החיי' דהיינו סוד ההנהג' העליונ' פי' בעין כל דהיינו דרך כלל א"ס בכח"ב מתפשט בכל הספי' והנ' הלב בסוד הבינ' בסוד הדעת משכן אל החיות הזה והוא ראוי שיהי' כך שהרי הבינ' בסוד הדעת פתח לזה להתפשטם בכל הספי' ולזה יהיו תעלותיו מתפשטי' בכל המציאות להנהיג הספי' שאין שום פעולה לשום ספי' ולא כחות האחוזים בה שלא יהיו מא"ס ע"י העצמו' והאמצעיי' הנז' כדפי' שם. אמנם בהשתלשלותם הוורידי' והתפשטות נדע בעוה"ב בע"ה. וענין הכבד היא סוד התפשטות השפע והמזון לקיום הנמצאות כלם והיא מחלק' גבור' וכח ושפע וקיום להעמיד כל הנמצאות כלם וכל הבחי' וכל המציאות ולזה הוא סוד שלחן בצפון שע"י אותו המציאות יתפשט החיי' העליוני' והיינו לב הוא החיי' העליוני' למט' כבד החיי' התחתוני' סוד התעוררות ממט' למעל' ואם יש התעוררות תחתון יש חיים עליוני' ואם אין התעוררות תחתון אין חיים עליוני' ולכך תעלות הכבד יסתעפו בכל האיברי' לתת קיום לתחתונות כדי שישאבו מן העליונות והיינו סוד וכל שיח השדה וכו' ואדם אין לעבוד כל סוד הצור' העליונ' תלוי' בתחתונה ואין ענין זה הצינורות כי סוד הצינורות הם בחי' שהם מספי' לספי' כאשר אבאר בעין תפוח בע"ה. אמנם ענין זה הם תועלות הקיום והתקשרות כל הקומה יחד:

פרק כא יש בסוד מענין הזה דרוש נחמד למשכיל ואין זה מקומו יבא בעין אדם ורמזתיו למעל' בת'. והנה לפי מה שנתב' מענין הוורידין והתעלות שתלוי המציאות אל הספי' מצד ההתעוררות התחתון א"כ כל זמן שלא נגמר האצילות והיו הספי' משתלשלות ויוצאות ונמדדות ואין התעוררות שעדיין התחתונים לא נמצאו מה הי' קיומם שהרי דם הכבד בא ממאכל היינו מעשה התחתוני' ונקשר בחיות הלב כדפי' א"כ קודם היות האדם בעולם מה הי' קיום הקומ' הזאת המשוערת. ודע שהסוד הזה תלוי בידיעת סוד הטיבור המיוחס גם בספי'. שררך אגן הסהר בנקב' ובזכר ג"כ ישנו. אמנם באידרא יחסו אותו בכתר ולא בכתר עצמו והיינו שאמרו שם שדיקנא דא"א נמשך עד טיבורא והנה ענין זה קשה למאד כי אחר שגוף אין שם טיבורא מהיכא שהרי אין שם אלא גולגלתא עד דיקנא ועוד להבין ענין זה נעורר כאשר אין טוב בעול' כעין הדורות הרשעים או קודם האבות קודם מתן תורה במה הי' המציאות מתקיים וענין זה נבין במה שפי' רז"ל שהטיבור מזון לולד בעוד שהוא בבטן אמו הרי בזה גלו לנו הסוד שכאשר אין מזון אכילה מתפרנס מדרך הטיבור והסוד פי' בתי' שהם ג' חדשים א"ין מצד הכתר י"ש מצד החכמ' ובשלישי הרי שהולד מצד החסד נותן לו מזון מצד הטיבור הרי זה סוד דיקנא שהם י"ג מקורות חסדים נשפעי' מהחסד שדרך הטיבור דהיינו בחי' המל' בבינ' משם הקיום לנמצאות עד שיתפשט כל שיעור הקומ' ויפתח פיו לאכול המטעמים שהתחתוני' יתקנו לו והנה כל זמן שהוא ניזון מצד הטיבור אין שום פגם מגיע לו שהרי החיך לא טעם אשר יאכל ואשר ישתה אלא כולו בחסד עליון אמנם מצד התחתוני' יטעם המר והמתוק וכאן סוד הפגם עולה שהרי פעמים טועם מר פעמים טועם מתוק וזהו מקום הפרצה שפרצו כל הפורצי' ומפני שהוצרך אל המטעמי' האלו נמשך לו פגם שנתלה העליון בתחתון. פרק כב עוד יש בסוד שיעור הקומה בשר ועצמות כדכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי וסוד זה רמזו בתי' וכאשר תעיין רמ"ח איברים הם מהזכר ושס"ה גידין ועורקין הם מהנקב' דהיינו עשה ול"ת וכאשר תדקדק עוד בשר היא המל' דין שבר ורמ"ח איברי' הם רמ"ח עצמות כדפי' רז"ל במשנה דאהלות פ"ק ונודע שהבשר רך ואין בו כח והעצמות יש להם כח ולזה כל כח הפעולות מהזכר. אמנם עצם הפעולות אינם יוצאות מהזכר ממש אלא ע"י הנקב' ולזה סוד הקומה אפילו מהזכר היא מתלבשת בסוד הנקבה כעין שהנקב' זכר ונקב' והזכר זכר ונקבה וכך פי' בפי' בפ' בראשית ש' ולזה תמצא שהקומה היא רמ"ח מצות עצמות והם מגוני' אם יראה האדם עצמות בלי בשר והבשר מלביש ומכסה גנות העצמות כאומ' עור ובשר תלבישני והיינו שהפעולות הם קשות ליחסם בגבוה מאד מאד ומה גם הדיני' ומה גם כשירדו הפעולות עד החיצונים והבשר שהוא המל' מכסה ומסתיר לזה שאנו אומרים שע"י הם הפעולות