אילימה רנב

הימין והיינו מקום נשיבו דרוחא דחיי' כדפי'. ופי' עוד שעל ז"א נאמר וריח לו כלבנון פי' הכתר נקרא לבנון המלבין דהיינו במשקל שבתון בתוספת לובן לכל ואמר שהתחתון סוד ז"א ריח לו בסוד חוטמא דיליה כלבנון בסוד הלבנת הכתר המלבין אודם הדיני' ועוד הכריח הענין שהרי הנקבה נוקבא דז"א אשר נבאר עניינה בעין יעקב נאמר בה וריח אפך כתפוחים עת שהזכר מריח בה אמנם סוף סוף הדעת הזה מתיישב בענין:

פרק ח הנה האבר הזה שרש אל הגבורות לכולהו פי' יש בו בתוכה ג' שמות הא' אף וזה מורגל יותר ישימו קטורה באפך יעשן אף ד' הב' הנחירי' דכתיב מנחיריו יצא עשן הג' חוטם ותהלתי אחטם לך ויש ה' דרך כינוי אל המדה דהיינו תהלה וזה אינו שם. ועתה נאמר שהם ג' פעולות באבר הזה הא' הוא תחלת הפעול' התלהבות הדיני' שעל תחלת הפעול' נאמר וחרה אף פן יחרה יהי' הענין מלשון חרון והדלקת האש ותחלתו ואז נק' נחיר מל' הנחרתו וחרון דהיינו תחלת התעוררות הדיני' משרשם ואחר שכבר נתלהב הדין נק' אף כאומ' (הן) עלה עשן באפו אמנם כאשר יתוקן האף נאמר שוב מחרון אפך להשבית הדינים מתחלת' מהחרון שרש המציאות ומהאף סוף הפעול' ולזה באזהר' לא אמר אלא וחרה אפי להראות שאין בו בעצמותו לא חרון ולא אף לכך נאמר וחרה אף ד' מכלל שאין בו אפי' תחלת התעוררות וכתי' אל יחר לאדוני ואדברה דהיינו תחלת המציאות לבד וכאשר נעשו ב' ויחר אף ד' בם הרי תחלת התעוררות ומציאות הענין בעצמו וכאשר נק' נחירי' הוא על ההתחל'. והיינו מנחיריו יצא עשן כאשר יעשן אף ד'. אמנם כאשר נתקן נאמר ישימו קטורה באפך כאומ' קח את המחתה כי יצא הקצף אפי' שנעש' האף ישימו קטורה ויעשו ריח ניחוח וכן הוא אשה ריח ניחוח לד' שהריח מתקן כדפי' אמנם חוטם הוא מלה מיושבת שלא יקראו אף או נחיר בא"א ח"ו אלא חוטם שמלה זו מורה על נחת רוח ולכך נאמר ותהלתי אחטם לך והי' רב המנונא אומר לבעל החוטם אני מבקש מפני שמלת חוטם מורה האריכות ונ"ר ואי תימא הא כתיב ארך אפים והוא כינוי לאריך לא קשה מידי שמלת אריך הוא בו וירצה שמשלח האריכות לאף דזעיר לא שיש בו אף והאריכות ח"ו שהרי כולו רחמים אלא משדר אריכות ומשפיעו לאפים תחתוני' שיש בו אף כדפי' ולא יתייחס שם אף אלא מהבי' ולמט' אפי' ליופי ולקשוט דלא שייך ודאי אמנם תהלה נק' אחר שתאי' הארה עליונ' ויתוקן כראוי והיינו סוד תהל' לדוד ותהלתי אחטם לך שהוא מלשון עטישותי' תהל אור שהוא סוד האר' עליונ' המאיר' ממט' למעל' וממעל' למט' ואז היא מתהפכת לתהל' והיינו נמי ופי יגיד תהלתך ותהל' יצדק בכל מקום שיצדק חוטמא בנוק' תהל' לדוד בדכורא ופי יגיד תהלתך בארי"ך ותהלתי אחטם לך לפי מה שפי' בחש"ק וממילא וודאי משתמע. ח' פ' אלו כללתי מחש"ק ש' ט'. (פרק ט' וי' וי"א לא נמצא בהעתק:

) פרק יב בסוד האזנים הרמוזים בתור' הטה ה' אזניך ענני תהיינ' אזניך קשובות ויהי העם כמתאונני' רע באזני ד' וכיוצא ופעולתם השמיעה וישמע ד' את נאקתם וגם אני שמעתי את נאקת וישמע ד' ויחר אפו שמעה תפלתי ד' שמעה וכיוצא רבים. ותחלה נדבר בענין השמיע' בעצמ' ואח"כ נדבר בענין הכלי בעצמו והנה ענין חוש השמע משמש לג' חושים שהם בג' כלים ישמש לעינים לראות כי ע"י השמיע' רוא' או ישמש לחוטם כאומ' וישמע ד' ויחר אפו או ישמש לדבור כאומ' אז תקרא וד' יענה וזה מפני שיש פנימי' לכל הכלים חוש המשותף דהיינו במוח סוד מוחא בגו גלגלתא ויכנס הדיבור והקול מהתחתוני' שם ומיד יעורר הפעול' מפני שהמוח בתוך הגלגלת כעין חכמ' בתוך בינ' ויתפעל החכמ' ויפעול ע"י בחי' הבי' שהם הכלים אל החושים הפנימיים ולזה כאשר יעלה הקול ויכנס מדרך הגלגלת אל המוח מיד יעורר לפי בחי' הקול כך יעורר הכלי לפעול בענין שהחוש הזה משמש לכל ג' חושי' דג' בפ' התור' לראיה ארדה נא ואראה הכצעקת' הבא' אלי עשו לריח החוטם וישמע ד' ויחר לפה וישמע ד' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר (וישמע ד' את קול דבריכם) ויאמר ה' שמעה והם גווני' דקלא דסליק הם. ראשונ' קול העוש' נחת רוח ואין צריך לפעול ע"י הכלים כלל כגון קול העוסק בתור' שבחים והודאות כאו' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע או כאומרו היושבת בגנים חבירים מקשיבים לקולך השמיעני ולזה אין שמיעה נח' כזו שהם דברי' טובי' העושים נחת רוח ואין צריך פעולת דין כלל ע"י שום כלי רק שהקב"ה קובע לו שכר כאומ' ויכתב הב' קול טוב המעורר הכלי' לטוב' כגון התפלות שהם צריכות מטה כגון אז תקרא וה' יענה שמעורר הרחמי' העליוני' כגון ואני תפלתי לך ה' עת רצון ואח"כ (מה סדר) מתסדר הענין. אמנם כאן דרך כלל אינו מעורר דין אלא רחמי' וזה יכלול כל התפלות שאינם לצורך התעוררות דין אלא רחמים וזו צריכ' לעורר הכלים כפי מה שהוא