אילימה רמח

בעצם שהיא תוספת על תנומה שאלו יסלקו ההשגחה מכל וכל ולא ישגיח אלא בספי' לקיום עצמן ויעזבו התחתוני' מכל וכל וזו רעה על רעה קשה מאד זמן החרבן וכיוצא כאומ' אז יקראוני ולא אענה ח"ו, ההשגחה היא בגלותם של ישראל סוד הבכיה והמתקת הדמעות שהיא רחמים קצת מעט מזער לא רוחצות בחלב יושבות על מלאת אלא רחיצה בים הגדול. כל סוד עיינין כללתי מחש"ק ש' א' סי' א ב' ג' ד' ה':

תמר ג' בביאור חוטמא ואודנין פרק א הנה סוד החוטם ביה אשתמודע פרצופא והענין שסוד החוטם הם סוד הגבורות הכוללות כולם בסוד קו האמצעי דהיינו למעלה סוד הת"ת הכולל הגבורות ולכך יש בה ימין ושמאל והיא הגבורה באותם הבחי' בבחי' קו האמצעי ויש בה דיני' קשי' משא"כ חוטמא דאריך כדפי' בעין הבדולח שהיא נחת רוח ובחוטם ניכר כל מעשה הפרצוף בא"א שהוא רחמי' גמורי' בחוטם ניכר מעשיו ובז"א שהוא דין בחוטם ניכר דיניו בעצם א"כ בסוד החוטם יוכר ויראה כל סוד הדיני' ויתגלו בבחי' זו בעצם א"כ עם היות שפי' הדיני' בתי' בשערין במצחא בעיינין הרביעי הזה חוטמא הכביד והדיני' נכרי' בעצם משתלשלי' עד אחיזתם בחיצוני' והענין כי החוטם מפרשת הדיני' שלא יתפרסם הדין בשום תי' מהתי' הקודמי' מפני שההשגחה היא נעלמת כדכתיב עיניך יוני' שאין מרגישי' בהם וב"א טועי' וחושבי' שאינם בדין וכן מצחא זמנין דלא אתגליא. אמנם חוטמא מפרסמת בעצם הדיני' והטעם שדיני התי' הקודמי' בצאתם למטה אינו נרגש המציאות לא שאנו יודעי' שאלו הכחות יונקי' משם מצד פעולותיו כדפי'. אמנם כחות החוטם נאחזים ומשתלשלי' ממש מסוד החוטם והיינו דכתיב בערו ממנו עלה עשן באפו. וכיוצא הוראת הכתובי' על הדין מהם ממש והטעם לזה שכחות הדיני' משתלשלים מהגבורה בסוד עילה ועלול והשתלשלות העלולי' אלו באלו קרובי' מאד זה מזה עד שסוד הכחות נאחזי' בעצמות הגבורה ע"י האמצעי' והיינו אומ' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל קרב הכתוב הענין אל האבר הזה מאד מאד וחרה אפי וכו' והרגתי וכו' וחרה אף וכו' ועצר וכו' בכל מקום נתן קשר הדיני' וקורבת' אל הקשר הזה מאד. עוד ירצה שיופי הפרצוף ותיקוניו תלוי בחוטם כי אחר שז"א תיקוניו הדיני' יופיו בדיני' וכאן סוד הגבורה בבחי' הת"ת א"כ הוא דיין האמת דין אמת דהיינו הדין היפה והישר ואחר שז"א הוא נאמר עליו בחור כארזים גבור ד' איש מלחמה תי' יופי פרצופו ביופי הדיני' ועקר גמר מעשה הדיני' (ועקר גמר) בחוטם. והטעם שעם היות שיש דיני' בשאר תי' הנז' שער מצחא עייני' וכיוצא לא גמרו הדיני' אלא ע"י החוטם מפני שבחוט' יש אחיזה לבעל הדין המקיימין גזירת הדיני' הנגזרי' משאר בתי דיני' הנז' א"כ יופי הדין אינו ניכר בדייני' אלא בשוטרי' המקיימין הדין המפרסמין הדין ונאחזי' כאן כאשר ית'. וכמו ששאר איברי' אינו ניכר מציאותם אלא ע"י החוטם כך אין דין שאר תי' ניכר ואין דיניו של הקב"ה ניכרי' אלא ע"י החטם שאין הדיני' ניכרי' מצד ההשגחה שהם העיני' המשגיחי' בעינינו ב"א כי מי יודע מה השגיחו וכיוצא לשאר איברי' ומה גם איברי' נעלמי' נסתרי' כגון המוח מי יודע מהיולד בו ומה גזירתו להוציא במצח אלא ע"י מה שיתפרסם ויתגלה ע"י הכחות התלוים בחוטם שהם מפרסמין הדיני' ומודיעי' אותם ומקיימין אותם בענין שאפי' הנעלם והנסתר יגלה ומתפרסם בסוד החוטם. ומטעם זה יהיה אל החוטם מה שאין אל שאר התי' שהרי שאר התי' כולם כגון עיינין אודנין שערין מצחא פומא דיקנא כל א' וא' לעצמו מתבחן כל א' לפי עניינו. אמנם החוטם הוא נקודו המרכז לכל התי' הוא אוחז בכולם וכולם בו מצד מעלה שערין ומצחא מצדדיו אודנין ועינין ושערין ודיקנא מצד מטה פומא ודיקנא והחוטם נקוד' מרכז לכל מורה שכולם מתתקני' בו והוא מתתקן מכולם והיינו ממש מורה על הנמשל העליון שהשרש הזה שהוא שרש הגבורה בבחי' הת"ת הוא נקודה אמצעית נקשרת בגבורו' כל שאר התי'. מחש"ק ש"ט סי' ה' ו' ז':

פרק ב הנה האבר הזה הנכבד ימצא בו בחי' הא' יתפעל הוא בעצמו כמו שמתפעלי' בשאר האיברי' עיינין ומצחא כדפי' והיינו שיקמוט שעת הדין ויתארך שע' הרצון נחת רוח זהו ענין א' יתרחב ביאורו לקמן בפרקי' הבאי' בע"ה. עוד יש ב' בחי' חלק ימין וחלק שמאל שהרי הוא ממש נחלק לב' חלקי' שהם ב' נחירים נחיר ימין ונחיר שמאל והענין יורה על ב' בחי' בו כאשר נבאר בענין שיהיה בחוטם ענין עצמותו בעצמו