אילימה רמז

והיינו סוד יום ב' של ר"ה מדבריהם ב"ד תחתון וב' עינים השגחה א' וב"ד א' יומא אריכתא ודאי בענין שב' דמעות הם שרש לב' מדות הדין דהיינו גבורה ומ' כדפי' בזו' פ' שמות סי'. וצדקו דבריו עם מה שפי' כאן באידרא אמנם כשתדקדק הדמעות הם מים מצד החסד קצת והם מלוחים מצד הדין והיינו רחמי' בדיני' כדפיר' ולכך עיקרם בדין ויש בהם רחמי' שריין בב' גוונים סומק ואוכם שהם ב' גבורות כדפי' ועיקרם הם יאה"דונ"הי ב' יודין ב' דמעות כדפי' בתי' שענינם בב' בתי עיני' והענין שכל דמעה ודמעה היא סוד י' והיא מבת עין וסוד בת עין יש בה ב' בחי'. הא' הכלי היא י' תתאה הב' האור המאיר בתוכו דהיינו י' עילאה כדפי' בתי' בענין שתהיה סוד בת עין סוד דמעה ודמעה היא סוד י' י' דהיינו מים עליוני' ומים תחתוני' ב' יודי"ן קשורו' כא' חציה למעל' וחצי' למט' ונודע כי סוד ב' עינים הם ת"ת יהו"ה ומ' אד"ני והם ג' גוונין אר"נ וג' גוונים הו"ה ובעין שמאל נקבה עליונה נכללת בי' תחתונה ויהיו ב' יו"דין עליונה בתחתונה ותחתונה בעליונה נכללו זב"ז וזב"ז סוד יא"הדונהי ב' דמעות והקב"ה מורידן לים הגדול הנה אלו היה הלובן העליון נפתח למטה היו כל הגווני' רוחצות בחלב והיה העין נתקן ומשגיח לטובה על יש' וגואלן מיד. אמנם אין הענין כך אלא מורידן לים הגדול ונודע שים הגדול היינו סוד ים החכמ' שהיא סוד החכמ' נפתחת בבי' ונעשי' ב' ים בודאי ששם מבוע החכמ' מרבה נחל עדניה עד שהיא נעשית ים החכמ' מהמים העליוני' ושם עולות ומתרחצות לכך מרחם ואינו מרחם מפני שעיקר רפואת ההשגחה אינו אלא שירד אליהם החלב דהיינו מקור עין הכתר משגיח בכל העין כולו יחד וגם ב' אלו העניני' הא' החלב הב' כל גווני העין וכאן הם ב' קטני' מאלו הא' מים מן החכמ' לבד שאינו חלב התהפכות הדם ללובן כדפי' מפני שאין מן הכתר כדפי' הב' לדמע' לכתר שהיא בחי' בת עין לא לכל גווני עינא ובזה מליחות הדמעות נמתק ומרחם על יש' רחמים קצת וגוזר עליהם גזירות טובות לעתי' לתי' שפי' ומטעם זה הבוכה על בהמ"ק מה טוב חלקו:

פרק ל הנה העיני' מסתכלי' בעינא פקיחא ומשם מתהפכי' לרחמי' כדפי' אל יעלה בדעתך שהמדות העליונות הם סוד השרשי' הנז' דהיינו העיני' יוכלו לסבול היותם מסתכלין תמיד במקור העליון דהיינו עינא פקיחא שאלמלא כך לא היה דין כלל בעולם מעת שנפתח פעם א' היה תמיד נקשר והרי מניעה מהכתר שהרי נק' עינא פקיחא דלא נאים כדפי' בעין הבדולח תמר. אמנם הענין שאין הספי' התחתונות יכולות לסובלו לרוב הבהיקות והרחמי' הפשוטי' יהיו סוד העיני' בסוד אומ' והחיות רצוא ושוב שאינם יכולי' לסבול היות הרחמי' העליוני' מלבישי' אותם שיתבטל דינם מכל וכל וצריך העולם בדין שלא לעולם נתקן אלא פותח וסוגר תמיד העין כך ממש הוא סוד הספי' בשרשי' הנז' שאינם יכולי' לסבול היניקה מהכתר תמיד ולזה הם סותמו' ונעלמו' בעד ההשפעה הזאת והיינו והחיות רצוא ושוב רצוא להאיר משם ושוב שאינם יכולי' לסבול ובזה ימצא בהם ההנהגה בדין לצורך התחתוני':

פרק ל"א הנה כשתדקדק סוד ההשגחות תמצא שהם אלו בספי' העליונות כי במציאתם למטה פי' לעיל בפ' כ"ה. ההשגחה הא' הטובה שאין למעלה ממנה היא היות הכתר תמיד מאיר באורו למטה בעין תחתון וזה מעולם לא היה אלא עתיד להיות כאומ' כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון. ההשגחה הב' שיאיר אמנם לעתים ברצוא ושוב ואז אינו מתגלה אל התחתוני' והיינו סוד כי עין בעין נראה אתה ד' ואז רחמי' פשוטי' לישראל לצורכם. ההשגחה הג' שיהיה ענין זה לתקן אדמימות הדין שבעיני' התחתוני' כאומר עורה למה תישן ויקץ כישן ד' ויתלבנו העיני' לישראל ויתאדמו לאויבי' והיינו סוד רוחצות בחלב וכיוצא ואז נקמות יהיו ההשגחה הד' שיהיו העיני' התחתוני' משגיחי' תמיד ותהיה ההשגחה נכונה מאירה לישראל דבר יום ביומו והיינו השגחת הספי' סתם לא אודם ולא לובן. ההשגחה הה' שיתאדמו העיני' מסוד אודם המחשיך הראות לא אודם הכעס לבד אלא גם אודם המאדי' הלובן ויחשכו קצת ההשגחה ואז הוא משניתן רשות למשחית קצת לא הרבה. ההשגחה הו' שיהי' בהם בת עין שמחשיך הראות והיינו ענין שליטת החיצוני' ובתי עיני' לילי"ת וסמא"ל השולטי' על ישראל ועכ"ז העיני' הם פתוחות. ההשגחה הז' עצימת עיני' בעצם ואז סילוק ההשגחה ונתנו יש' לאכול לאויבי' וזה יהיה בב' בחי' או בבת עין דהיינו בגלות או בלא בת עין דהיינו בזמן שישראל על אדמתם. ההשגחה הח' סגירת עיני' לא עצימת עין בעצם שאז הם מושגחי' קצת דרך גבות עיני' ומסתכלי' הספי' העליונות דרך העליונו' והעצמה יהיה שאין השגחה כלל ולא יושגחו התחתוני'. ההשגחה הט' היא התנומה שהיא נוספת על עצימת עין שהרי העצימ' עכ"ז ירגיש קצת. אמנם התנומה מסלק עוד השגחה זאת. ההשגחה הי' שינה