אילימה רמא

סוף למצח ראש לעינים שהם עזר אל הראות לכך מארי דאשגחותא איקרון והם תילין על תילין מפני היותם חיילים חיילים אל פעולת ההשגחה וכיון שהם סוף המצח תחלת העינים שהם ב' בחי' לדין א"כ דיני' הם. אמנם אינם עצם כענין המצח שהוא מעצם אלא הם כמו פעולות מתפשטות כענין שער שפי' ענינו ואינם בסוד תרועה ותקיעה שאין דרך היותם ארוכי' או משתלשלי' אלא הם קצרי' כמו שברי' מפני שהם כחות הדין שהרי אינם מג' מוחין בשער אלא דוקא מהמוח הא' דהיינו השמאלי הוא המצח כל עצמ' ואלו הם תלויי' מן המצח א"כ יהיו שברי' קצרי' והם על העיני' ומכלל ראות העיני' יחשבו וכחם להשפיע ולהשגיח מפני שפעמי' יסתלק ההשגח' מן העיני' ואלו עוזרי' ההשגח' וסוף סוף מציאות' ווי"ן נובעים ממבועים יודי"ן שכן דרך כל שער. אמנם דיני' ושעור מדת' ומספרם ז' מא' אלף מארי דאשגחותא ויהי' הענין שהם בני ז"ס מפני שהם מסוף המצח בג' אבות הנכללי' בעיני' ולכך הם בז' ספי' ועכ"ז מצד הבי' נכללו באלף כנודע ואלו משוערין בשיעור ו"ו זעירין לא יוסיפו. אמנם הם ימין ושמאל יורו על שהם בחו"ג ולכך הם שולטין על הראות שהרי כסותא דעיינין הם מצד נז"ה כאשר נבאר שהם סוגרי' העיני' ומסלקין ההשגח' ואלו מיד אוחזי' בבחי' המונעי' האלו מצד מעלה ומעלים אותם ופותחי' העיני' בכח להשגיח כנודע מהצורה הגשמי' וכיון שכן מועילי' הם לצד החסד לפעמי' באומרו פקח עיניך וראה שוממותינו וכיוצא עורה למה תישן כאשר יתב'. אמנם כתיב ויקץ כישן ד' כגבור מתרונן מיין ויך צריו אחור וכו', א"כ אלו הם בעלי מלחמ' שהם גורמין פתיחת העיני' כדי לעורר מלחמ' [בעד[ ישראל והם מתגרי' תדיר עם המסלקי' ההשגחה אלא רוצי' שינתנו יש' לגלות ולשביה ולכך נאמר פקח עיניך וראה שוממותינו:

פרק יט יש בחי' אחרות בעין והם כרובי עינא והם ג' חלקי' הא' השע' שבהם. הב' הגבות בעצמן. הג' חוט השפה סביב והם מורים ג' עניני' ראשונה הכחות בעצמן שהם מלמעל' וא' מלמטה והם סוד נו"ה דהיינו והיו הכרובים פורשי כנפים למעל' שהם נו"ה ופעולתם לסלק ההשגח' מחג"ת באשר נבאר והמ' למטל' עמהם וצריך ששפעם ופעולתם תעבור דרך הנצח וההוד ואם הנצח וההוד יסתמו אין מעבר לפעולתם כלל ולהכי עלייהו כתי' פתחו לי שערי צדק והם שערי' נעולי' והיינו העליון נצח והתחתון הוד ומתקרבין זה לזה ונקשרי' זה עם זה ח"ו ואינם מניחים ההשגח' וההשפע' שתשפיע למט'. והב' עיקר פעולתם תלוי ביסוד שהו' סוד הגיד אשר בהם שהוא העיקר המסלק או הפותח שהוא כעין מסגרת מזה לזה שהרי היסוד הוא המכריע בין ב' ספי' אלו וכך הוא פועל בין ב' (נקשר) נקשר בב' ומתקמט ונועל בב' כנגד ההשגח' והוא עזר ג"כ לפתוח כמתארך ומתרחב והיינו שנותן בה הפתיחה. הג' הם השערות אשר בהם יש ב' פעולות הא' מסלקין ההשגח' כיון שהם נתלים בגבות עינים אמנם בפתיח' ג"כ מועילי' להשגיח ועניינם שב' מדות אלו נק' צבאות ואלו צבאו' מתפשטו' ממעל' למטה והם צבאות הרבה בלי מספר ויש שיעור ידוע למספרם מפני שהם ווי"ן זעירין שאין כאן אלא ו' זעירא ונודע סוד השער וו"ין נובעי' ממבועין שהם יוד"ין וו"ין כדפי'. והנה על כרובי עינא נאמר והיו הכרובי' פורשי כנפים למעל' בפתיחת עיני' סוככי' בכנפיהם על הכפורת נודע סוד הכפורת הוא יסוד דהיינו חוט זה המתקמט והכנפי' סוככי' עליהם. וענין סילוק ההשגח' יהי' לכמה צדדים או שלא להשגיח בטוב וזכות והוא לדין כאו' אל תפן אל מנחתם ולפעמי' לטוב עוצם עיני' מראות ברע ולזה נאמר פקח עיניך ולא לדין אלא וראה שוממותינו. וכן ההשגח' לב' או לראו' הטוב והזכות או לראות הרע והיינו שפעמים יסלק הקב"ה השגחתו מישראל ויתנם ביד אויב והיינו השינה והתנומה ולזה יצטרך הפתיחה והיינו ויקץ כישן ד' עורה למה תישן ולפעמי' שלא ישגיח על המגונה וענין זה ארחיב לקמן וכאן דרך קצרה כל סתימת העיני' הוא מסתימת ג' מדות אלו הנז' שהרי אין מעבר לשפע הנשפע מהאבות אלא דרך הספי' האלו ואם (לא) יעכבו הרי אין דרך לעבור השפע כלל. ופי' בשערות התלויות האלו שהם צבאות המדות האלו ששיעורם אלף וארבע מאות רבוא שכולם לכסות ולהעלי' ההשגח' והיינו וו"ין זעירין מצד היסור הנאחז בנו"ה ופועל בהם סילוק שפע העין שהם ד' מדות חגת"ם כדפי' ויהי' היסוד מצד הת"ת אלף ומצד הנו"ה דהיינו הוד בנצח ונצח בהוד ד' מאה או אפשר גם מחו"ג שהם ד' לד' קרנות. חו"ג ונו"ה ת"ת נקודה אמצעית היינו אלף וד' מאה רבוא:

פרק כ העינים ב' והנה עיני הכתר לא יוחסו בשם ב' מפני שכל יחס ב' יהי' שם ימין ושמאל ומזה שכל מקום שנז' עין א' אפשר לפרש על עינא פקיחא דהיינו הכתר אם העין נותן מקום שהוא לטובה ואפי' שיאמר עיניך ויהי' חסר עינך כתי' יתב' על הכתר כדכתיב עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן כאשר יתבאר מפני שאין ב' עינים ימין ושמאל