אילימה רכט

לחו"ב ויתייחדו ב' בסוד הדעת ומג' יתמצאו הספי' מושרשות בדיני' ד' הנהגות מהם סוד יה"וה ד' הנהגות וכאן הושרשו תיקו' ז"א שהם ממש מתיקו' א"א מפני שיש לנו ג' הקדמות. הא' סוד קו המדה המודדת ומשערת סוד רוח חיוני שהוא סוד הכתר וכח חיות שבתוכו. הב' שג' אלו חכמה ותבונה ודעת בדקות גדול והקשר ביניהם תמיד כאילן החי מן השורש. הג' שג' אלו חכמ' ותבונ' ודעת הם כלולי' בהתח' אצילות בנקוד' החכמ' והיא מושרש' בתיקון אחרון מהכתר בסוד תיקו' דיקנא והם ג' קשרי' חזקי' המאחד הכל שעם היות שנאמר ונחלק בחי' וחילוקים ולא נשמור פינו הרי האמונ' קבוע' המור' על האחדות שהכל א' בלי פירוד כלל ועיקר ודרך כלל הכח הנמשך מהכתר המאציל הנקוד' היא החכמ' נכלל בחכמ' ומפשי' ומאציל הבינ' מן החכמ' ובסוד הדעת מקשר החכמ' בבינ' ומאציל הדעת מן החכמ' אל הבינ' ושם מתמצא סוד הספי' וההנהגות והכל מהכתר וקשור בו ומדוד ממנו וחי ממנו ומכללות החיות הרוח הנושב והנקוד' הנז' שהיא מהכתר והתפשטות הבינ' וכללות החכמ' שם הבינ' בסוד הדעת התפשט' הבינ' בעצמ' בתוכיות י' ספי' לבוש וכלי' לחכמ' שהרי החכמ' נשמה לספי' כדפי' בתי' אדם אל"ף ה"א יו"ד ה"א י"ס הוא סור ז"א הא אנא קאים למיהוי כדפי' בפ' אחרי מות סי'. יו"ד ה"א וא"ו ה"א חכמה י' ספי' תוך הגוף עיקרא דאילנא נשמה אל הכלי' כדפי' יו"ד ה"י וא"ו ה"י. חכמ' קדומה כח הכתר בסוד רוח חיים מנהיג בתוכם ומאציל אותם ומודד אותם והיינו העושה האדם ומעתה ז"א שרשי הספי' בבינ' ונשמה אליהם חכמה ודי בזה:

פרק ב דרך קצרה חו"ב יש להם מציאות א' נעלם שנדין בו שהוא מא"א בערך השרש ההוא שפי' שיש להם מהכתר בג' בחי' הנז' ויחשבו א"א ולזה אל יתמה המעיין כשימצא בדברי הזוהר או בתיקו' או באידרא או בשום מקום שיאמר עליהם שהם מכלל אריך שהוא על הדרך הנז' ויש להם בחי' שמכללם יחד יעשה סוד התפשטות רישא דז"א והשתרשות הדיני' ולזה על החכמה יאמר הענין בדרך רחוקה מאד ולא יאמר בה דינים אלא על צד בונה עולמות ומחריבן ועל אותו הצד הי' נשמ' להתפשטות הספי' בז"א ותשתתף בדיני' והיינו כל שפי' בתמר הקודם ועל הבינ' שאינ' קרוב' אל הכתר ואל השרשי' הנז' בקורב' החכמ' יאמר הדיני' בה על צד יותר רחב והיינו שאנו אומרים בכמ' דוכתי דיני' מתערים מינ' מפני שהיא אם שילד' בן גבור ובבטנה נצבעו גווני האודם והשחרות דהיינו כחות הגבור' ולזה תקרא היא גבור' דכליל כל גבוראן כענין מי ימלל גבורות ה'. אמנם בכמ' דוכתי אמרי אע"ג דדיני' מתערים מינ' איהי רחמי' דהיינו שהדיני' אינם ממנ' אלא מצד הוולד הנוצר בבטנ' אבל היא מצד עצמ' רחמים באות' הבחי' העליונ' שפי'. ועתה אין ספק שהולד הזה נוצר מטיפ' זכריי' מחכמ' ונקביי' מהבינ' דהיינו להאציל ולהוליד הדעת המתמצא בי"ס גבורות חזקות כדפי' נטל חלק מאימ' וחלק מאבא והם אודם ולובן סוד הפעולות המושרשות בשרשי' ההם והנה הספי' כל מה שיתיילד בהם ויעתק ממציאות אל מציאות לא יתבטל המציאות הא' כדפי' בעין כל תמר ובספ"ר שער המציאות. ומטעם זה החכמ' ההיא עומד והעתק ממציאות אל מציאות עומד והתפשט בבטן כאומר מבטן מי יצא הקרח עומד והתילד אח"כ עומד זה הכלל כל המציאיות עומדים תמיד שרשי' לנמצאים המתמצאי' בענין שסוד חו"ב יש להם השרש' בדיני' על הדרך הנז' וכל המציאיות והעתק' הכל במציאות קו המד' המתפשט ומודד ממציאות אל מציאות ומעתק ממציאות אל מציאות עד הגיע אל המציאות המתגל' וזה כלל לכל מה שנאמר נמצא כך וכך נמשך כך וכך הכל על הדרך הזה ועתה הם ג' בחי' במציאיות. הא' הכתר הנכתר על כל הנאצלים כסא למאצי' בבחי' הנז' בעין רואי בס"ד. הב' חכמ' ובינ' שהם אורות מהכתר והם סוד תפלין על רישא דז"א דהיינו אותם הבחי' העליונות שהם רחמים גמורים שבתפלין האלו הם עטר' שמתעטר האדם המניח בהם ומה שנמצא בתיקוני' תפלין דמארי עלמא בי' וכו' אין דוחק כלל על הדרך שרמזנו בב' פרקים אלו שהדין כך הוא שהרי החו"ב ד' פ' בד' בתים יהו"ה אהי"ה בבחי' רחמיהם אינם נכללות בז"א ויש לו ראש דהיינו ג' ראשונות בערך בחי' התפשטות י"ס בסוד הדעת מושרשות בבינ' בסוד בטן המלא' ועל אותו הראש הוא מניח תפלין ומתעטר בתרין עיטרי' דאו"א על רישיא כדפי' ג"כ בעין רואי ת"ו. הג' היינו סוד ז"א הם פעולות נגלות אל י"ס שאפי' החו"ב הם משתתפות לפעול כפעולת הנהגת הדיני' ע"י התפשטות הזה והכל אמת ומה שימצא סוד או"א וז"א ברי' דתרווייהו הכל אמת וצדק על הדרך הנז' ומה שימצא חו"ב בכלל ז"א ובכלל הספי' כך הוא והכל צודק ואין בו נפתל ועקש ומה שאנו אומרים י"ס ולא ט' ולא י"א ועתה אנו מוני' כח"ב ז"א בז"א תיקו' דרישא ולמט' מהם זרועות והם חו"ג ומה הוא זה שבין חו"ב לזרועות וכן תי' הכתר ולמט' מהם חו"ב ומה הוא זה שבין חו"ב לכתר אין דוחק כלל שהכל אינם אלא י"ס. אמנם ההנהג' בהם והשתלשלות מציאות