אילימה קצד

הוא בי כ' נקודות הא' נאצלות בהשואה א' מן הכתר שבה ויתפשטו ויתמצאו ויתאצלו אל מקומ'. ויתאצל הבי' מן החכמ' תרד הבי' למט' מן החכמ'. ואחר אצי' ב' ימסור החכמ' אל הבי' דרך הדעת מציאות הבנים שהם הדעת בעצמו ונודע שבחי' אחרונה אל החכמ' ובחי' אחרונה אל הבי' הדעת שהרי הם הספי' המתאצלות מב' המשכות בין ב' מן הכתר ולזה יהיה מציאות תחתון מבחי' אמצעית שבחכמ' אל בחי' אמצעות שבבי' ויש לי עוד ללמוד בזה טעם כי הדעת היא נקוד' ו"ק ב' קצוות ומציאות' בת"ת נקוד' אמצעית לכולם והנה כאשר תסתעף הבי' ותתקן עצמה תתפשט עד הוד חמש נקודה נקודה אמצעית לב' נקודות למעל' ב' זרועו' וב' נקודות למטה ב' שוקיי' והת"ת הוא בין החו"ג ולמטה מהם על נ"וה ושם סוד נקוד' התפש' הדעת מן החכמ' והכנס' לבית כי מתוכיות ה' נקודות יוצא ואל תוכיות ה' נקודות נכנס. א"כ דרך בחי' זו יהיה סוד קבלת הבנים מהחכמ' אל הבי' בסוד הדעת המתפש' מן החכמ' אל הבי':

פרק לז במה שפי' שבחי' החכמ' עם הבי' לא תפרד לעולם ובחי' הדעת ימצא לפעמי' תבין טעם למה תקרא רעיתי ולא תקרא אשתי וכיוצא בשיר השירים כי הרעים לא ישתמשו זה רק בהסתכלות פנים אל פנים והנה הסתכלות החו"ב פנים אל פנים ודבקו' בחי' אל מציאות עצמות' לא יחדל לעולם והם לעולם קשורים יחד מאוחדים בערך בחי' ג"ר שהם עצמות' דהיינו ראש בראש כי שאר התי' לא יתייחסו אליהם אלא בדרך רחוקה ויתייחס יותר לבי' כאשר נבאר. והנה בחי' ראש בראש לא מתפרשין לעלמין ולהם בחי' היחוד ראשונה ברעות' מצד הרצון העליון שהרי במושרשי' שם ורצון א' לב' ושורש א' תמיד לא יפסוק ולא יקבל הרצון ההוא פירוד כלל דהיינו מהכתר. הב' התפשטות מהשרש הזה הם יוצאים באחדות א' והיינו באחדותם אחדות שאינו פוסק לעולם שהרי הבי' בחכמ' יחד מתאצלי'. הג' באחוותא אחר התפשטות אל מקומ' תמיד לא יפסיקו אחדות' מצד הבי' שהיא אחו' ושרש עם החכמ' באחוה תמיד והיינו בחי' ג"ר רעוא כת' אחוותא חכמ' אחוותא בי' ומלות אלו מורגלות הרבה בזוהר מן הטעם הזה הנז' והנה יתחברו ג' אלו בהזדקקם זל"ז להוליד בסוד הדעת שהם הדעת כולל ג' כנודע ולכך בהזדווגם להוליד ההויות יתקשרו ג"כ להוליד בג'. אמנם בהפרד בחי' הדעת ג' אלו לא יחסרו לעולם והם פב"פ תי' החכמ' בתי' הבי' ולכך יקראו ריעים שאינם ככלה וחתן שמרוחקים ומתקרבים אלא כרעים שאינם מתרחקים ולא יתייחס אליהם ההנהגה ההיא מפני שאינם בריחוק מציאות כלל ועיקר. פרק לח בשיר השירים פי' שלמה ע"ה תי' הרעים היא הבי' ותי' הכלה היא המ' ושינה בין אלו לאלו ב' שינוים בזולת מה ששינה בתי' האיברים עצמן שלא השוה עינים לעינים שער לשער וכיוצא שינה ב' שינוים אלו. הא' והתי' אל הרעים אינם עד שדים לבד שהם חסד וגבורה נכללים בא' אל הבחי' הממוצעת בגוף קו האמצעי והם מקורות אל החלב דהיינו סוד הדם והדין שהוא מתלבן ומתתקין והיינו דקאמרן בכמה דוכתי חלבא דנגיד מאימא אמנם זרועות וגוף. לא תיקן בה מפני שאין בה ו"ק מתגלין למט' ומתפשטי' כדי שיעשה בהם זרועות וגוף ושוקיים ועם היות דאימא עילאה עד הוד איתפשט' היינו השתרשות הספי' בה בסוד העלמן בה דהיינו שיש בה נ' שערים כאשר נבאר. אמנם שיהיו פועלים בה פעולות רגליים שוקיים וכיוצא אין התפשטות לענפיה ותי' בפעולות אלו שעיקר כינוי האיברים הוא אל הפעולות. אמנם התי' אל הכלה הם מהרגלים כאומ' מה יפו פעמיך וכן אל הפעולות יש כמה פעולות אלו שהם פועלות בנגלות. הב' התי' אל הריעים הם ביושר ממעל' למט' מתחיל מן השער והעינים ויורד עד השדים שמורה על אור ישר שמוריד ביושר והולך שהיא מדת הרחמים כאשר נבאר אור ישר ואור חוזר בע"ה. אמנם תי' הכלה הם ממע' למעלה מתחיל מן הרגלים ועולה עד הראש מפני היות' אור חוזר בסוד הדין ובמקומ' ארחיב הענין הזה ואל החתן שהוא הת"ת מב' אלו לוקח א' מן המ' וא' מן הבי' מן הבי' שהם תי' ביושר וא' מן המ' שהם תי' עד השוקיים והיינו שיש בו כל הפעולות אמנם הוא זכר בסוד אור ישר והתי' סתומים ונעלמים דומי' לתי' הכתר ולכך אינם רחבים ומבוארים בתי' המ' שהיא העלי' כנודע שהבי' עלמא דאתכסיא והמ' עלמא דאתגליא. ונודע ענין העלם ג"ר כאשר נבאר במקומו בע"ה. אבל עכ"ז כל התי' המ' אינם בה אלא מצד הבי' שהיא המתקנת כאומ' ויבן ד' אלהי"ם את הצלע כאשר ית' במקומו וכיון שתי' מן הבי' מחייבת בבי' השתרשו' כל תי' ומפני העלמ' לא נייחס התי' ההם בה ואין ספק ששבח אותם התי' אשר למ' ועיקרם הם בבי' שבמ' הם מתפשטי' ומסתעפי' ובבי' הם מאוחדים ונקשרים תכלית האחדות והקשר בענין שבהיות המ' מתקשט' ומתנא' בתי' ומתאחד' היא בהיותה מאירה מן הבי'