אילימה קעה

וחייבי' את' להאמין ב' היריעות האלו בא"ס שהוא יודע הנמצאו' קודם היותם ואחר היותם והנה מצד עצמו אינם נפרדו' אלא הכל אחד תכלית האחדות וידיעתו ועצמותו א' אמנם המציאות מצד עצמו אחרי צאתו מאתו מחויב קדימ' ואיחור שהרי ידיע' מוקדמת הוא קודם היותם ידיע' מאוחרת הוא אחר היותם. אמנם מצד עצמותו הכל ידיע' א' בהשוא' א' ואחדות א' אמנם בהפרדו מאתו יפרדו בב' בחי'. הא' היותם בב' ענינים הב' היות הא' מתעלית על חברתה שהרי הא' היא מוקדמת והב' מאוחרת ולזה ב' אלו הם החכמ' והבי' החכמ' נק' ראשית והבי' אחרית ואין חילוק בין ב' לבין עצמו' הא"ס כלל במציאו' א"ס. אמנם בצאתם מאתו חייבו ברצון המאציל ג' ענינים הא' עצמו' היודע והיינו כתר הב' ידיעתו הקודמת להויות קודם היותם והיינו החכמ' הג' ידיעתו בדברים אחר היותם והיינו הבי' ואלו הב' ידיעות הם בכתר מוחא ותי' דא"א מוחא הוא מקום הידיע' אל הדברים במחשב' קודם היותם. אמנם בי' הוא מבין דבר מתוך דבר וב' מצד הנמצאו' התחתונו' וכשתבין ג' דברים אלו תמצא טעם למה שפי' בו עצם הכתר הוא עצמותו יודע מתתקן בתיקוניו והחכמ' השרשת התחתונו' קוד' היותם אמנם אינם בכת' מצד עצמותו אלא מצד הנמצאו' כדפי' בת"א פ'. והבי' התפשטות התי' דהיינ' אחד היות הספי' למטה צריכות להשתתף ולהתתקן בכת' ולזה נמצא שהכת' נכלל בשלשתם מא"ס כדפי' והוא מצד התחתונו' ולזה אין החכמ' דומה לעצם הכתר ולזה אין הכת' נכלל בספי' התחתונו' הן אמת שהם י"ס כח"ב חג"ת נהי"ם אמנם הם בספי' חב"ד חג"ת נהי"ס והטעם שאין עצם הכתר מעצם הספי' להיותו בחי' היודע לא בחי' הדע' והידוע. אמנם מושרשו' בו ב' אלו הדעת חכמ' והידוע בי' אמנם ג' אלו יתפשטו למט' בספי' והא כיצד הכתר בעצמו הוציא החכמ' והבי' דהיינ' מוחא סתימא' וקרומא דאוירא ונשתלשלו בעצמו' היודע שהוא הכת' ונתקע בסוד התי' ונתפשטי' עד סוד דיקנא ושם בסוד היות ענין דיקנא י"ג תי' התי' האחרון הוא תי' י"ג הכולל הכל מציאות השרש' ו"ק בסוד הדעת יעש' ראש ג' הכולל ב' ראשי' הקודמי' שבין הכת' היודע שהוא מתעלה ונתיב הדעת האמצעי הכולל החכמ' והבי' ומכאן מעצמו התי' הזה נתחיל סוד הכללית להיות מכאן ואילך כל מציאות ההתפשטו' נכלל בחכמ' ותבונה ודעת ג' אלו בענין שאצילו' ג' מא"ס דהיינ' היודע והדעת והידוע והם דומים בכתר היודע והדעת והידוע וכמו שאין לומר בא"ס שיהי' הספי' נכללו' ממנו מפני שהוא בא"ס אלא הוא נשמה תוך הספי' ויהי' סוד העצמו' אל הספי' א"ס בכתר וכת' בחכמ' מתנשב דרך פומא לספי' המושרשות בריקנ' בתי' י"ג שהם חכמ' ותבו' ודעת המשתלשלות משרשם זה שהוא בבחי' אחרונה שבכתר בענין שבבחי' התפשטו' הכלים שהם משרש הספי' כלו הוא מבחי' אחרונ' שבסוד דיקנא והתפשטו' העצמו' רוח החיים המנהיג מסוד פומא שהיא פתח לתוכיות דהיי' עצם החכמ' העליונ' הנעלמ' שבה יתלבש סוד הכתר ותוך הכתר א"ס וכבר נודע שסוד החיך חכמ' חכמ' עם היות שאין לייחס חיך בכת' שמסוד פה ולפנים לא נדע אלא יתעלם ויתלבש הכל שאין חכמתו נפתחת אלא סודה חכמ' סתימ'. אמנם דרך כלל נדע שסוד תוכיות הפה שמתנשב הוא מסוד החכמ' הפנימי' ולזה יהי' התפשטו' העצמו' מהפה כדי שלא יהי' העצמו' מתלבש יותר מלבושי' אלו שהם א"ס בתוך הכתר וכתר תוך החכמ'. אמנם סוד התוכיות הזה רוח החיי' ממש ומתנשב' למטה בחכמ' והבי' והדעת המושרשות בכתר בבחי' אחרונה ומשם יתפשטו להשתלש' בחכמ' ממש הנאצלת אל מקומה כאשר יתבאר:

פרק ח הנה בפ' זה באנו לתת קשר א"ס בספירותי' בקשר הכתר וקשר הכתר בחכמה וחכמה בכל הספי' עד סוף וטעם לעניני' והשתלשלות' דרך קצרה והוא לקוח מכלל כל הפרקי' הקודמי' ופ' י"ט מעין כל ת' א' והוא נאצל מחש"ק ש"ז סי' ב'. א"ס נפלא ונשגב באחדותו תכלית הפלא אמנם הוא הדעת הוא היודע הוא הידוע והרי אלו הג' מחוייבין לנו בו ולא נדע מהות דעתו ומהות היודע רק שנדע שאין אלו הג' עניני' אלו בו ג' אלא אחדות גמורה עצמותו ידיעתו הידוע לו הכל ענין א' כדפי' בעין כל'. אמנם האציל הכתר ראש לנמצאי' תחלה לכל מתחדש נאצל כדפי' בת' הקודמי' ונתחדשו בו היודע עצם הכתר והדעת חכמ' והידוע בי' והרי אלו הג' מחוייבין לנו בו מא"ס שמה שהוא בא"ס עצם נעלם האציל בדומה לו בכתר ספי' הנאצלות והורה הפעול' על כח הפועל בפעולותי' לא מהותו ועצמותו כנודע ולזה נתחייב בכתר ג' ראשי' אלו מהמאציל ונפלא ונשגב א"ס על הכתר הנאצל תכלית ההעלם ולכך נפרדו ג' ראשי' אלו בכתר ובאו לכלל מנין וחשבון ואמרנו בו כח"ב ואמרנו שהם כתר עצם היודע חכמ' כלי הידיע' בי' כלי הידוע. ועתה היו ג' אלו יורדו' זו מזו כי היודע עצם והחכמ' כלי אל העצם הידוע פעול' יוצאה מהידיע' כנז' ולזה יתעלם הכתר