אילימה קמד

ראשון שפי' בפ' ט' וכמה בחי' יוכללו אפי' היסוד המייחד ותי' הת"ת והמל' להתייחד הכל תלוי בלובן זה וחסר זה שבהשגחה זו:

פרק יב בסוד הכתר מבחי' זו סגולות פעולות נפלאות. הא' לא אסתים האי עינא דהיינו שמעולם לא יסתם מקור אור שפע הכתר מבחי' זו והיינו להיותו דומה למקורו העליון שלא יחסר תמיד אורו ושפעו על הנמצאים ודרך כלי זה הוא השגחה א"ס בלי גריעות אפי' נקודה א' כלל הב' ואינון שתים ואתחזרו לחד הנה למטה הם חו"ב נפרדו' כל א' וא' לעצמה וימצא הדין למטה מפני התפרדו' והסתעפות הספי' לב' ולזה אינון ב' אמנם כאן הורה על קשר וייחוד ב' הבחי' לאחת דהיינו קשר הגוונים כדפי' והיינו בחי' הכתר הקושר החכמה והבינה כדפי' לעיל בפ"ח דהיינו חיוור גו חיוור וחיוור דכליל כולהו חיוורי. הג' כולא הוי ימינא דהיינו מצד החכמה בהתקשר החוורין הללו אין בו שום עיכוב דין כלל אלא נטו הכל ונאחדו בסוד האחדות לחסד עם היות שיש שם שרש לדין הד' מצד הבינה שעם היותה שם בהיותה שרש למדות הדין כדפי' בפ"ט עכ"ז אין בה ובמדות המושרשות בה שום דין כלל וז"ש לא הוי שמאלא שנתבטל השמאל מכל וכל. הה' מצד החסד שהוא למטה כוללת הדין קצת בענין שגורם שם תנומה וסילוק ההשגחה לסיבת התחתונים כאומר ויקץ כישן ה' עורה למה תישן כאשר יתבאר עכ"ז כאן לא יגרום השרשת המדה שום סילוק ההשגחה אלא לא נאים שהיא סיבה מועט. הו' לא אדמיך היינו מצד הגבורה המושרשת שם אינו גורם סילוק ההשגחה אפי' שהיא למטה דין קשה הגורם שינה רבה כאן לא יפעול כלל השינה. הז' מצד הנצח המושרשת וכאן הנצח וההוד הם גביני עינא כאשר יתבאר במקומו הם מסלקי ההשגחה שהם סותמין בעד ג' אבית שהם כלל גווני העין דהיינו שפתי תפתח והיינו שערי צדק עכ"ז כאן השרשתם לא יעשה גבינין לסלק ההשגחה והיינו אומרו לא בעי נטורא. הח' מצד ההוד המושרש שם בסוד העין התחתון הוא גבינא תתאה השומר שלא יעלה עשן לעין והיינו שלא יפגם מן התחתונים אמנם עין זה אינו נפגם מהתחתונים כלל וז"ש לא בעי נטורא ולית מאן דאגין עליה לשמרו מן ההיזק מצד התחתונים הט' מצד הת"ת דהיינו השמירה משם לכל שנקרא שומר ישראל שמצד הבחי' הזאת יתפשט השמירה על הת"ת ומשם ישמור כל הנשמרים כאומר ד' שומרך וכיוצא וז"ש הוא אגין על כלא. הי' מן היסוד הנקרא עלי עין טוב עין ודאי דהיינו שממנו המעיין הנובע הברכות לכל כאומרו וברכות לראש צדיק הוא אשגח על כולא ומעין ברכותיו נפתח מכאן כדפי' לעיל בגווני העין. והטעם שסוד היסוד בהיותו מזווג יקשר דרך חוט השדרה עד המח והוא חבל הכסף העולה עד העין הזה ומכאן נקשר עוד למעלה עד סוד המח חכמה סתימא ומחכמה סתימא בעצם הכתר בעצמו וזה דרך הכוונה אלינו בכ"מ שנאמר שמירה דקב"ה שעולה עד מקור העליון ומושך בסוד הכריעה בסוד ברוך עד למטה ולכך כל הכורע כורע בברוך וסודו נפלא ויתבאר במקומו בע"ה. הי"א מצד המל' שממנה למטה מזון לכל הנמצאים כנודע שהיא ראש לכל התחתונים והיא המחלקת מזון לכל כנודע והיא המושרשת כאן ולכך מבחי' זו מאשגחותא דהאי עינא מחזן כולהו הרי כל הספי' מושרשות כאן ומתוקנות ומושפעות ומושכות שפע עיקר ההנהגה ולזה בחי' העין הזה ישובח תמיד וכשתדקדק תמיד תמצא שעיקר הפעולה לעין הוא השמירה והמזון והשפע וסילוק הדינים ומתוקם כאשר נתבאר לעיל. וא"ת א"כ מה צורך במצח הרצון כיון שהדינים נמתקים מכאן. וי"ל שהמתיקות לדינים בבחי' שונות הבחי' למצח הרצון הוא שבהגלות אורו הם נכנעים. אמנם המתיקות מכאן להתרחץ הפגם והדין כעין רוחצות בחלב דהיינו היות הלובן הזה יורד ומלבין האדמימות במי הרחיצה וירד הפגם למטה ולפעמים הדינים אינם זמן כפרה ורחיצה כגון יוה"כ וכיוצא אלא זמן ביטול אפי' שלא יעשו תשובה כגון שבת ולזה צריך מצח הרצון המבסלם מהרצון העליון למעלה יותר כדפי' שהמצח למעלה מהעינים ודאי:

פרק יג הנה ימצא בבחי' זו שבכתר מה שאין בשאר בחי' תיקוני' הנז' מפני ששאר התיקו' אפי' שכל הנמצאים בלי ספק מושרשים בגולגלתא דהיינו הרצון העליון ושם מסודר כל המציאות הנמצא ברצון דומה לרצון הרצונות שפי' בתמר א' ואח"כ נמצאים במחשבה עליונה אימא סתימא ושם נמצאים במחשבה כוללת כל המחשבות דומה למחשבה העליונה שפי' בתמר א' בסוד ואלה המלכים ומשם נמצאי' מכתר וחכמה דרך הדעת בשער דרך המשכתם בהעלם מסחתם כל מציאות ומציאות בעצמותו ונובע אל החכמה התחתונה עכ"ז הם מאירים בהעלמם ונסתרים ונמצאים במצח הרצון ושם נכללים כל השרשים האלו והסבות לנמצאות לא יספיקו להפיק קיומן מפני העלם שרשן עד שאין מגיע משרשם זה להם קיום ועיקר קיום הנמצאות משרשם הנמצא בבחי' זו ולזה תקרא בחי' זו עינים כי כמו שהעינים הם משגיחין ואין עיקר ההשגחה זו ברישא