אילימה קלו

אלא ענפי הת"ת לכך ראוי שהשער העליון דהיינו השרש אל הת"ת כדפי' יתפשט לנימין הרבה שסוד הנימא הצדי' באומר' אין בין מים העליונים למים התחתונים נקבו' אלא כמלא נימא שהוא היסוד וכן אמרי' הב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומלת שער בלה"ק אינו שערא א' אלא רבוי השערות א"כ הנימין הם בחי' היסוד ובחי' רבות ליסוד בת"ת ולזה פי' כל קוצא וקוצא דהיינו משך וא"ו קוצי התחתון שהוא נמשך ליסוד אית בה ת' וי' נימי דשערי דהיינו בחי' היסוד כחושבן קדוש וכל נימא ונימא להיט בת"י עלמין והנה הקצוות באומר' קווצתי רסיסי לילה ומפ' בתי' קווצותי דהיינו ו"ק הנקצוות בסוד משך הוא"ו והתפשטות' והיא מתנוצצת בקדוש והענין בסוד קדוש ק' ק' הם ג' מדרגות הקדש הם ב ג"ד ששם מציאות קדש דהיינו החכמה מוחא שעלי' נאמר קדש ישראל לה' ראשית וכדפי' בפ' משפטים סי' בפ' ואנשי קדש תהיון לי ועלי' נאמר קרש לה' בציץ אמנם הת"ת נק' קדוש כדפי' בפקודין פיקודו לקדשא ובהסתלקו למעלה יוכלל סוד וא"ו בתוך קודש ויעשה קדוש בכתר וכד תייבין הנהו שמים לדוכתייהו נק' קדוש ב' כדפי' שם ולכך ק' א' בכתר וב' בת"ת וג' ביסוד והמל' קדוש' דהיינו קדוש ה' ומטעם זה המח קדש ומשך השער ממנו קדוש וכבר פי' סוד המוחין שהם ד' נפלאים כדפי' הנה סודם יהו"ה י' ק' יפ"י יעלו ק' והיינו י' עשר פעמים ש' בינה מח שני ד"ו ת"ת ומל' ב' מוחו' אחרי' דהיינו קדש יהו"ה ממש ועוד יתחלק הת"ת ביסוד לענין קדוש והיינו קדוש למטה בענין שהם קדוש א' המח בעצמו קדוש ב' בקו"י דשערי בת"ת קרוש לשלישי ביסוד ויתפשט למל' ותהי' קדוש' כדפי' ולזה כל נימא ונימא להיט במאה וי' עלמין שהעולם בעצמו בבחי' הנקב' בינה אומר שהכל א' וכל עו' ועו' עם היות הרמז למל' סתום מצד עצם הספי' המעלימות הכתר וגנוז שנגנז ולא נרמזו בחי' נעלמות אלו בשער בעצמו אלא מקום שיכלה סוד השער שם יהו אמנם נעלם תכלית העלם ונסתלקו תכלית סילוק עד שאינם רמזים ברמזי התי' שהרי אינם לא בשער ולא בשום ציור נמצא והעולם הנקביי הזה הנעלם להיט למטה לשבע מאה מצד הנקב' בת ז' ועשרים בסוד ב' בחי' על השבע' שהם חו"ב עיבר דהיינו בחי' הקצוות וספי' תחתונות וסודם כתר ק' דהיינו סוד התפשטות תר"ך עמודי אור ומאה בכל עולם ועולם ובכל נימא ונימא קדוש עולמות ובכל קוץ וקוץ קדוש נימין והם אלף אלפים רבואות וז' אלפים שערות ישתבח שמו הכולל כמר אלף אלפי אלפים עולמות עד אין תכלית ומספר וכולם גנוזים ונעלמים לשעשועו ואין מי שידע' אלא הוא בעצמו בראם והאצי' לקיום הנמצאות ודרך כלל הם אלף אלפים רבואות קוצו' ובכל קוץ ת"י נימין ובכל נימא ת"י עולמות ובכל עולם ז' מאה ועשרין עיבר שהם הקצוות שסתם עיבר הם קצוות ורבוי בחי' אלו הם נובעות הארת ליתן רחמיו ודרך כלל סוד הדעת ישתלשל כמה בחי' בג' מדרגות המדרגה הא' קוצי דשערי דהיינו עד הת"ת המדרגה הב' נימין דהיינו היסוד המדרגה הג' בעולמות דהיינו הבינה שהיסוד והת"ת בסוד הדעת בין חכמה לבינה יוצא מחכמה הנעלמה ומאיר בבינה הנגלים הם העולמות והעולמות בינה מאירי' לכמה בחי' קצוות דהיינו שהיא בת ז' וכ' בחי' ט' תיקוני' דדיקנא דזעיר שבבינה והיינו ז' מאה מן ז' ספי' ועשרין מצד בחי' חו"ב בסופם הנגלות ונכללות בשבעה והם מתפשטת לעיבר שהם הקצוות למטה:

פרק יד כבר פי' שכל שער ושער דהיינו בחי' הדעת יש לו מציאות בעצמו שאין להכלל בחבירו מפני שכולם רחמים פשוטים הנה כל שער ושער לעצמן מתלהטן בסוד תוספת הארה הנוספת להם ממקורם ותליין בהתפשטות א"א שאינם בסוד שברים ותרועה שהם מתיקו' שער ז"א מצד הדין אלא תליין ומתפשטי' באריכות והתפשטות' בתיקונא מצד רכות הבינה שהם נובעי' מחכמה והם בסוד תיקו' הבינה ושפירן בסוד התפשטותם בת"ת הנק' שפיר מפואר יפה והם מתפשטי' להעלים סוד גלגלתא דהיינו הכתר עצמו המתעלם ובלתי נגלה שאין הכתר נגלה אלא בסוד הדעת דהיינו סוד השער הנראה והנה הכתר אין בו בחי' ימין ושמאל ח"ו שהכל ימין כלו חסד ובלבנינות פעולותיו תמיד יתלבן אמנם כבר פי' שסוף סוף הם י"ג בחי' לגולגלתא ולא שיהי' בהם שמאל כלל ועיקר אלא עד שער סוד הדעת יעלים סוד הכתר מהאי סטרא ומהאי סטרא כל בחי' הכתר זולתי בחי' הבינה שהם בחי' התיקו' המתפשטי' מצחא ולמטה ממנה שאין שם שער אין הדעת מכנה על בחי' אלו ולא שיהי' שם קרחה ח"ו שהקרחה היא בשאר תיקו' ז"א שהם דין. אמנם הטעם הוא שבחי' הדעת האלו אינם מבחי' הפנים אלא השער נפנה לימין ולשמאל לשני הצדדים כלם רחמים ומעלימין הכתר מכל צד זולתי פאת התיקו' שהוא בחי' הבינה הפונה להתתקן. והיינו שנמשכין מחכמה הנעלמ' ומעלימין בחי' הכתר שהחכמה בתוכו ובחי' התפשטות' ברחמים גמורים מתפשטי' באריכות הכתר בתכלי' הלובן שאין בהם שום