אילימה קלג

פרק ט כבר פי' בעין כל תמר ד' פ' ל"ב ענין מלת אויר וסודו דרך קצרה הוא או"ר י' דהיינו י' חכמה או"ר בינה ונודע שהבינה היכל אל החכמה ולכך יכנס י' באור נקודת בהיכליה ויעשה אויר אמנם יש כאן לדקדק שהיה ראוי שיקרא יאור או איור או אורי מה טעם נק' אויר ולזה נאמר שאותיות אור הם ג' ספי' הנכללות באור שהם בינה א' כנודע אל"ף בינה ו' ת"ת בסוד ו"ק ר' מל' שהיא ראש לכל המשתלשל למטה וכולם בתוך הבינה ויוכללו ויעשו אור והנה החכמה אינה מתפשט' להתלבש דוקא בבחי' הבינה שבאור כדי שיקרא יאור ולא בבחי' הת"ת שבאור כדי שיקרא איו"ר אלא בבחי' המל' כדי שתק' אויר והנה לא תעבור אל הר' אלא דרך אור ולזה אור לבוש היוד והיינו יהי אור נפתח אור ונעשה לבוש לאות יו"ר ונעשה אוי"ר והיינו קדימ' החכמה אל הבינה ואח"כ ימצא הבינה ויעשה לבוש לחכמה ויקרא סודה אויר והנה כאשר יבקע החכמה האור והלבוש הזה יתפשט סוד התפשטות' ויעשה הנמצאות למטה ומיד יאמר יהי אור שנשאר אור ונתפשט' היו"ד ואין ספק שהבינה נבקעה להתפשטו' האצי' שהם סוד ד"ו פרצופין מלוי היו"ד והבקיעה הזאת שתבקע הוא סוד ל"ב אל"הים דעובדא דבראשית דהיינו ל"ב נתיבות חכמה שהחכמה מתפשט' והבינה נבקעת כדי לעבור החכמה ולכך יתלבש החכמה בבינה ובבקיעת ויקראו ל"ב נתיבותיה בשם הבינה סוד החכמה מוחא דזעיר שבקע' סוד הגלגלת וירדה דרך חוט השדרה ונתלבש' בכל סוד חי' גוף דהיינו התפשטות הקצוות וכך הס ל"ב נתיבות חכמה ח' ספי' בסוד ר' בחי' הם ח' הויות שהם ל"ב אותיות והנה החכמה אשר בגלגלתא דא דהיינו חכמה קדומה בסוד אוירא דגלגלתא דהיינו סוד התלבש' בבינה שם לא תתבקע ולא תתפשט אלא היא מתלבשת בבינה ושוקט' שם והטעם שהכתר שכל והמשכיל חכמה והמושכל בינה והכל דבר א' הוא וחכמתו ובינ' והמתחדש בין ב' הכל אחדות גמורה ולא יתפשט ולא יתהוה ממנו הויה מחודש' כלל שהכל עומד בעצמו באחדות אמנם יש לדקדק שכיון שכך הוא מה יעשה החכמה שם ומהיכן יתפשטו ההויות אם חכמה ובינה יתקשרו יתלכדו יחד ולא יתבקעו. וי"ל שכל התפשטות החכמה הזאת אינה עצם החכמה אלא סוד הדעת שהוא סוד השער שהוא מתפשט ממנה והיא נעלמ' תמיד והחכמה הזאת היא חכמה שהיא קיום הנמצאות כלם אמנם יתקיימו הנמצאות ממנה עם היות' נעלמ' כדרך קיום ההויות מסבתם העליונה עם היות' שהסבות נעלמות וכדרך שאנו רואים בדינים הקדושים שהם שרשים לדינים החיצונים וקיומם מהם א' ועכ"ז הם רחוקים מהם שהרי הדיני' החזקים החיצוני' למטה והדיני' הקדושים עליוני' למעלה ומתקיימים אלו מאלו מפני היותם סבתם ואין חובה שיתקשרו ויתאחדו אך החכמה הזאת נעלמ' ומהנעלמ' תהי' ראש להנהג' תמיד ומחיות' המתפשט ממנה יחיו כל ההויות והיא אינה מתפשט' לתחתוני' כלל וההתפשטו' הוא סוד הדעת דהיינו השער והיא תתן חיות ונשמה לחכמה הנמצא' במקומ' דרך הדעת שהם סוד השער כאשר נאמר ואין הכוונה שאין בחכמה הזאת השתרשות הנמצאות ח"ו שכל מקום שתאמר מלת חכמה מחייב ציורי הנמצאות והידיעה בחכמה אמנם יתמצאו שם בידיעה ויתעלמו ולא יפתחו לחוץ כלל זולתי מה שיגלה בסוד הדעת ואותם המחשבות שהם בחכמה הקדומה סתומות ונעלמות בלתי מתגלות כעין דמיון החכמה העליונה שבה סוד המלכים הנעלמים ולכך בסוד תי' החכמה לא נדע רק שהיא לבוש לכתר והיא נשמה לספי' כלם כדפי' ענין הראשים ויתמצאו הנמצאות לחוץ בסוד הדעת כדפי'. ועתה יש לדקדק כיון שכך הוא עצם הבינה קרומא דאוירא שהוא מלבישו המוח ומעלימו מהיכן יצא ולזה נאמר שדרך סוד אוי"ר הוא קשר אור י' וההשתלשלות היא שהכתר יוציא חכמה והחכמה יוציא בינה והיינו י' אור ואח"כ יתלבש י' בתוך אויר דהיינו התלבשות החכמה בבינה ודבקותם יחד כדי שיתפשט החכמה דרך הבינה וענין זה נסתם ונעלם בחכמה זו ולא נפתח כלל אלא דוקא בסוד הדעת כדפירשנו:

פרק י במציאות החכמה הנעלמה הזאת לא ביאר ר"ש באידרא חילוק מוחות אמנם ממילא משתמע דאע"ג שהיא נעלמ' היא מתחלקת לג' מוחים דהיינו סוד הבחי' שפי' בגלגלתא שהם ד' לסיטרא חד וד' לסיטרא חד וד' לסיטרא דאנפוי וחד לעילא כדפי' בפ' ו' בענין שהם י"ג מדות ובשעת פטירתו פי' שהם במוחא. והענין שבשעת פטירתו נתן העלם לגלגלת' וגילוי קצת למוחא ולכך יחס הבחי' האלו אל המוח ובאידרא נתן גילוי אל הגולגולת והעלם אל החכמה לכך נתן הבחי' אל הגולגלתא ועתה נלמוד מבין ב' שמה שיבחן הכתר יבחן החכמה בתוכו ומה שיבחן החכמה יבחן הכתר שהוא גלגלתא שהמוח בתוכו א"כ הם ג' מוחות דהיינו סוד י"ב ד' לכל מוח ומוח והבחי' הנקודה העליונה הכולל' הכל והם סוד י"ג ולא ירוחק היות ענין זה סוד יו"ד ה"י ו"יו ה"י שהם ג' יודין ג' מוחין ויו"ד א' היא נקודה ראשונה ואלו הם סוד י"ג כאשר אות יו"ד תתחלק לג'