אילימה קא

יזכו אליה הנה אלהינו זה קוינו לו ממש מורה באצבע על גלוי שכינה ולזה מי ומי הזוכים לזה (לכך) באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין וכל א' וא' כפי חיובו יצטער וכל מי שיקשה עורפו ולא ישוב יאבד ומי שיתן צוארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות ויתן שכמו לסבול יצטרף ויזכה והענין הוא שהגיע עת הקלי' ליבטל מן העולם וכל עוד שיש בישראל רשעים אחוזי' בהם היאך אפשר שיתבטלו החיצוני' ורשעים ברשעתם והקב"ה בעל הדין והמשפט ביושר ובאמונה ואין עול ולכך יצטרפו צרוף אחר צרוף עד שיהיו כסף נקי וטהור והנהגה זאת יהיה בתכלית קושי הדין והקלי' גובה כל חלק חובם מכל מקום ובימים ההם ובעת ההוא יתכתתו גוי בגו חרב איש ברעהו וישראל יהיו ביניהם בצער גדול וכל א' וא' ירצה לבזוז את הרחלה הזאת ולאכול את בשרה והקב"ה ירחם על עם ה' בזכות ג' אבות הקדושים ויצטרפו ויתלבנו מתוך הצרות ומתוך הדין הזה יפיל הקב"ה זרע עמלק ויכלהו מן העולם וימחהו מתחת השמים ואח"כ יתחיל בדין **(בס' חס"ל נהר יז הנוס' בדין של עשו הרשע)** עד אשר לא יהיה לו תקומה וכבר התחילו ישראל לצאת מתוך צרתם מעט מעט. ואח"כ יתחיל בדין או"ה ויצטערו ישראל צער גדול כדכתיב ביחזקאל וירצה הקב"ה לנער את א"י ואת ירושלים כאשר יגער אדם טליתו לנער כמה ע"ז שיש תוך ירושלים וכמה פגרי טמאים קבורים סביבות המקדש וכמה מקומות המטונפים אשר בו ובעת ההיא יצאו כל קיבוץ עם ה' במדבר **(שם ויהיו)** ויטשו שם ברעב ובעוני מ"ה יום ויצטרפו ויתלבנו ויראה אליהם אליהו ויתגלה אליהם משיח בעוני גדול ויתגלה אליהם מרע"ה ויקומו מתי מדבר ויתגלה אליהם שכינה ויתוקנו דגלים בשכינה ותרד בה"מ ויבואו ישראל אל ירושלים הבנויה ושכינה עמהם כימי צאתם מארץ מצרים ואז ירבו הניסי' ויגדלו עד אין קץ אשר אין פה יכולה לדבר ולא שכל יוכל לשער לרוב נפלאות הניסים אשר יהיו לישראל ויפתחו מקורי החכמה וזאת תהיה לישראל ההנהגה בגאולה בעז"ה:

פרק כה זמן גאולתם של ישראל יהיה ההנהג' באור החכמ' המאיר בבינה מאור הכתר ולכך הניסים מתגברים על הטבע תגבורת גדול' מאד ויצליחו ישראל הצלח' גדול' יותר מהצלחת' בימי שלמה מפני שהנהגת שלמה היה מאור הבינה אל החכמ' כדפי' בפ' אמנם אור זה אור חכמה מהכתר ולזה יגברו הנסי' וכבר התחילו ישראל והתחיל העולם ליתקן מחרפתו אבל לא תיקון גמור ויתעכב עיכוב זמן מה עד שיתבטלו החיצוני' וכבר בזמן הזה אין תשוב' מועלת כלל מפני שהתשובה היא מהבינה וכיון שאור הבינה אינה מנהגת אלא אור החכמה ימי משיח אין בהם תשובה כלל שלא יקובלו כלל הרשעי' אלא ימותו ויאבדו אמנם בסוד הגלגול ימותו ויחיו בני אדם עד תשלום מ' שנה שכלה הגלגול מן העולם ויהיה תחית המתי' ויצטרפו ויתלבנו המתי' ויחיו ויקומו אמנם יש בסוד הענין הרבה ית' במקומו והעיקר כאן לבאר סוד ההנהגות ההנהג' יהיה בזמן ההוא בסוד אור החכמה מאיר בבינה וב"א יחכמו תכלית החכמ' וישיגו הודעת התורה ויזדככו ויצדקו צדקות גדול וישיגו מדרגות הנבואה בפלא ויהיה להם ידיעה בסודות התורה עד שלא ישוער ויוסיפו מעת אל עת תוספת אורה וימשך זמן עד תשלום אלף השישי זה שאנו בו ואח"כ ישוב ההנהג' העליו' בסוד הכתר ויהיה סוד ההנהגה בסוד תיקו' דיקנא ואז ישוב העולם אל שורשו ויתעכבו צדיקים בסודם עד יהיה חידוש העולם אחר האלף הז' ואז יהיה מעלת העובד מאירה אור לא ישוער ויהיה האדם במעלה לא יכיליהו רעיון עד רצון הבורא היודע האמתיות:

פרק כו בפרקים הקודמי' ביאר' כמה בחי' ההנהגו' דרך כלל והם רבות מאד. אמנם כלי המוכן לקבל כל הנהגות האלו היא הארץ התחתונ' הזאת וכל אשר בה תסבול כל מיני ההנהג' אם מצד ההנהג' המעוט' הפעוט' העניי' היא הנהג' גלותי' זה תסבול ותמצא כל פירו' העולם **(בחס"ל נהר י"ט סתומים וחתומים)** פחותי' ופחוסו' ומאוסים כחושים ואם גדולה שבכולם תמצא פירות העולם בשבח ומעלה ע"ד שפי' עדשים כדינרי זהב וחטי' ככליות השור וכיוצא ואשכלות כעגלי' וכיוצא ממה שהגזימו רז"ל בברכת א"י והדין עמהם שא"י אינה תחת שעבוד שר כלל אלא מכוונת כנגד פתח לבנת הספיר שלא ע"י אמצעות שר לכך הברכה מצויה בה בלתי מתמצמ' ויצאו המצואים המתברכים מטבע מציאות הנהגת העולם מפני היושר העולה והכושר המעורר למעלה הברכו' והם מושפעי' בנמצאי' הטבועי' ויצאו ויתפשטו יותר ממציאו' הנהוג לפי כשרון ב"א ויאמרו שזה דבר מתמיה עבר דרך הטבע ממנהגו והענין בהפך שהטבע עצר מחכמ' עליונה כאומרו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ' עשית ויש בכלי הזה לסבול ברכ' הרבה אמנם נתמעט מציאותו מעון התחתוני' שמצמצמי' הברכות וממעטי' טבע המציאות וכן פי' בגמרא צררו להראות לדורות הבאים להודיעם כמה חטא גורם מצד שטבע המציאות הכלי מחזיק להיות עדשים כדינרי זהב וחטים ככליות השור ויותר מזה אמנם החטא גורם שמצמצם הכלי עצמו ואינו נותן כדי ברכתו הכלי מחזיק עד כמו שפי' רז"ל עתיד' א"י שתוציא גלוסקאו' רצו בזה שיש בעץ החיים לגדל פירותיו ולתקנם חלב חטה בלי מוץ ותבן ובלי סובין ומורסן שאלו הם מחטא אדה"ר והיה שעור המתגדל באילן כעין האפוי בגודלו ובתיקו' הפרי המתוק יותר מהנפוי בכמה נפות מן הטעם שפי' וזה להורו'