חנה אריאל ויקרא פז
Hanah Ariel Vayikra 87 · חנה אריאל ויקרא · free full Hebrew text
Open in the reader →שקיים כהת"כ בהתפעלותו דהיינו ברוחניות כידוע). וכן האבות והשבטים וע' נפש. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל בס"ר נשמות שאינן בבחי' מרכבה ואעפ"כ יהיו דבקים בו ית' בנשמתם בגופם והס"ר נשמות היו שנשרו מאדה"ר בנחל מצרים כידוע ולכן יעקב ובניו ירדו מצרימה להוליד שם הנשמות בתולדותיו דוקא שזכו לאמונה כנז"ל. אך כאשר וימת יוסף וכו' כתיב וימררו את חייהם והאמונה היתה בגלות כידוע וישראל היו מעוטפים אז בגילולי מצרים היינו תוקף הרגשת הישות כמי שאין לו אמונה כלל כמ"ש במ"א. וכמ"כ למעלה בז"א לא הי' בחי' אור הזווג כלל אלא רק ענין לאנהגא עלמין ומזל מצרים הי' אז עליהם בתוקף גדול היתה אור ההנהגה העליונה כבי' מעוטפת בגילולי מצרים. עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו. דהיינו מהו"ע כנז"ל דע"ק וז"א כ"ח ופסח על הפתח. פי' פתח היא האמונה שבה נכנסין אליו ממש כנז"ל וכאשר נתגלה ונתעלתה האמונה ובטל שעבוד מצרים לגמרי מעל כל ישראל שהאמונה ירושה להם וכשהיא נתעלתה גם הם נתעלו ונעשו נקיים מגילולי מצרים עד שלא הרגישו והשגיחו על עצמם וגם צידה לא עשו בעת לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. וע"י עלי' זו דישראל שעכשיו הוא ענין הקרבת העומר אחר יום יצ"מ זכו להיות בהם ע"י האמונה הקבלה והתפעלות ממהו"ע זו"נ שהן ז' שבועות. והכל דבר א' למעלה ולמטה שכאשר ישראל מקבלים למטה נגלה בז"א ג"כ בחי' או"כ ומוחין דזווג וכנז"ל. וע"י מ"ט יום שהן שבעה שבועות הנז"ל נגלה גם לישראל למטה מה שנגלה בעת ורגע דיצי"מ על הפתח כנז"ל דהיינו גילוי אור דע"ק וז"א כ"ח והיינו שנכנסו בז"א למעלה מ"ט שערי בינה דהיינו המדות שבשכל דעלמא עילאה המסתעפים מן תמצית הטעם ועונג דטפת אבא שבפנימיותו פנימי' עתיק כנ"ל. וזהו עד ממחרת השבת השביעית דהיינו מ"ט שערי בינה הנ"ל תספרו חמשים יום. נתגלה בחי' אימא עילאה כלומר עונג טיפת אבא הנ"ל. שהוא עיקר ושורש המ"ט שערים כטעם הסברא שמסתעפים ממנה סדרי הדין ומשפט כנ"ל. ובזה נת' תירוץ הפרד"ס הנ"ל:
. והנה ידוע דהנו"ה הוא סיומא דגופא לעצמו דדרועין וגופא ורגלין. והיסוד הוא רק להשפיע וכש"כ עטרת היסוד דבחי' המל'. ולכן עד תיקון מדרי' ההוד שבהוד שהוא ביום הל"ג בעומר היתה כניסת אור הפנימי' דע"ק וז"א כ"ח גם באו"כ דז"א הכלולים ממ"ה וב"ן כנ"ל ע"י השערים דבינה ככל הנ"ל וזהו הנק' סוד ה' וכשנכנסו כל המ"ט שערי בינה שהן נק' בשם ע"י ספה"ע עד השבע שבתות תמימות. וכן בהליכת ישראל במדבר בכח העלי' דלכתך אחרי במדבר כנ"ל עד הל"ג ימים היו גורמים כניסת סוד ה' כנ"ל, ומשם ולהלן עד מ"ט יום ע"ז נא' נכנס יין דהיינו כל המ"ט ש"ב אז יצא סוד הזה כמ"ש תספרו נ' יום שע"י יום החמשים ככל הנ"ל נעשה ביום חתונתו זה מ"ת. דיום החמשים הוא פנימי' בינה כנ"ל דבי' עייל אבא לאי' כנ"ל נעשה כתר לזו"נ. ופי' ענין הכתר הוא עפ"י הידוע ומבואר בכ"ד ששלימות המלך הוא כאשר הוא מרומם ומנושא בעצמו עד שמצד עצמו לא הי' רוצה להשפיל א"ע לעסוק בעניני מלוכה על עם. כי שפלות הוא למדרי' עצמותו (וכן למעלה כתי' וישב ה' מלך לעולם ישיבה היא שפלות הקומה). רק שמבקשים אותו בני המדינה ועושים לו רצון להשפיל א"ע למלוך. ועי"ז כל ענין מלכותו נתלה רק במדות הרצון שלו שהוא חבור לעצמות אל מה שרוצה. והנה הרצון הוא מדה וכח ולא כל העתים שוות פעם יהי' הרצון בתוקף ופעם יחלש הרצון ונמצא דביקותו במלכותו כפיה בידו. ולכן מכתירין אותו שבזה נעשה כענין החלט הדבר שלו המלוכה. ושוב אין תלוי ברצון אלא בעצמותו ממש שעצמותו לעצמו ומלכותו על עם הכל אחד ואז לעולם דביקותו במלוכה על עמו קיימת בעצם א'. ומן המשל הזה יובן למעלה שע"י יום החמשים שהוא החכ' כנ"ל יצא סוד עצמותו במלכותו על ישראל