חנה אריאל ויקרא פו

נעלם מהם לגמרי ואף שנבראו בעלי הגמור דשם כנ"ל רק שבא מורכב ביש ודבר נפרד עתה בבחי' הוה לבד אבל ז"א עצמו המלך החי הוא הי' הוה ויהי' כאחד כמו שיהי' בתחה"מ דונאמן אתה להחיות מתים לע"ל שיחי' גם בחי' אלקות והנשמות מתהו שבעולמות כנ"ל. וזהו דשם עולם בעולם התיקון הוא שנעלם ממנו מה שהוא כלומר שבאמת אינו רק גילוי הביטול דשם מ"ה החדש במדרי' ומקום בי"ע וזה נעלם מהם לגמרי. ואף שנבראו בעלי עשר כחות דרצון ושו"מ ומחדו"מ וכח תרי"ג אברים באדם כלומר בדמות אדם. אין הכחות שלהם רק נפרדים לעצמן במדרי' דבי"ע. נמצא שהגם שכל עיקר התהוותם הוא מכח מל' דאד"ק (ע"י או"כ דז"א) אין הם מכירים ויודעים כלום מזה ולזה התקין לו ממנו בנין הנוק' בחי' ממכ"ע דאבי"ע לדעת איזה גילוי והתפעלות מז"א זהו באור ענין זו"נ. וזו"נ הם תולדות אבא כח מ"ה דחכ' שהמציאה הפלאת ענין זה דקוב"ה ושכינתי' כאמור. אך בחכ' הי' כקרני חגבים ובפנימי' יסוד אי' אתברירו ונמצא בה ענינים כעין תולדותם לחוץ מיסוד אימא. וכמו במשל הנ"ל שכאשר סברת החכ' מובנת בטעמה מסתעפים ממנה סדרי הדין בפרטיו (בבינה הם עדיין רק בבחי'. כמו בג' טעמים דסוכה שהיא גבוה וכו' כידוע וזהו ז"ת דבינה ותבונה. אך יצר לב האדם וכו' יכול להיות טעם למשפט ודין להביא המבול וכמ"כ הי' נתינת טעם ללא אוסיף עוד לקלל וכו'. וככה יובן בנמשל למעלה שאחר גמר העיבור דזו"נ במעי הבינה דהיא עלמא עילאה ופי' עלמא עילאה (פי' עלמא) בזה הוא דאור פנימי' עתיק שבפנימי' אבא נתגלה ונתברר בעליל באימא בטעם ונעימות הסברא דאבא ובהסתעפות פרטים דו"ק בז"א ונוק'. שזהו ז"ת דאימא והכל בגילוי אור דעתיקא (וז"א כ"ח רק דמסט' דעולמות צ"ל לידת זו"נ באתפרשין מילין) שאין בו אלא עין אחת וקמי' אתכפיא כל בתי דינין (פי' מן בחי' הארה וגילוי ממנו למדרי' שלמטה בדרך השתל' המדרי' דאבא אחיד ותליא וכו' וכן בכל המדרי'. אבל בע"י לבדו כולו פנים כנז"ל וגם העולם מקומו וז"א כולא חד אלא שהוא הקב"ה. ומתפרשין מילין מסט' דעלמין ולכן יש בו ב' עינים לדין ורחמים כידוע). ולכן נק' עלמא עילאה שאין בו עדיין בחי' ההנהגה דצו"מ כפום עובדיהון דב"נ. ואחר גמר העיבור הזה אז נולדו זו"נ בבחי' המדות ממש ולאפוקי המדות דז"ת דאימא שהם הסתעפות הטעם והיינו מדות שבשכל שהן למעלה מערכי ההן ולאו דעולמות כנ"ל בכי יצר לב האדם ולידתם להיות בחי' סוכ"ע בהתהוות המהווה דז"א וממכ"ע דערך כל עולם ועולם וכל מדרי' ומדרי' כערכה ברצון ושו"מ דנמצאים דבי"ע והמלאכים מקבלים אור הממכ"ע (מהבנין שהתקין לו ממנו ממש כנ"ל) בבחי' החיצוני' פי' לענין ההתפעלות עצמה מחנה מיכאל באה' וכו' וכן בענין לאנהגא עלמין שהקבה"ו מנהיגים העולמות ע"י המלאכים שעל ידיהם ענין ההנהגה בעולמות אבל הנשמות הן מכירין את בוראן ממש בחי' פנימי' הכלים דזו"נ שבהם מתקבלים האורות שלהן לעצמם ולכן הנשמה בכלי הרצון ושו"מ מתפעלת מיחוד אור הקו"ח בזו"נ דהיינו שמאיר בתוכה שרשה מפנימי' הכלים דזו"נ כאמור ואין זה מועיל אלא להנשמה עצמה שהיא עולה ומכרת את קונה למעלה במקומו ומשבא אאע"ה והאמין בה' שזכה (וזיכה את תולדותיו) ליחוד אור נוק' דז"א באופן שעי"ז עוד זכה להתפעל ממהו"ע דז"א ע"י הנוק' ולא מאור ההנהגה שלו המתגלה על ידה בבחי' ממכ"ט כנז"ל שהנשמה מכרת מצד עצמה. וזה שכתוב בלקו"ת שקודם אאע"ה לא הי' התעוררות הזווג למעלה פי' כנז"ל היינו שיבוא השפע ממהו"ע ז"א (כבן הנמשך ממוח האב ממש וזה רק משל) להחפעלות הנר"נ ומהו"ע ז"א הוא סוכ"ע והי' הוה ויהי' וזאת היתה אמונת אאע"ה (וכן לזרעו אחריו מעין מה שהוא בבחי' יהי' ג"כ שאלדח"מ כידוע ולכן נעשה הוא ע"ה מרכבה ממש כבי' כל כחות דרצון ושו"מ שלו ליחוד הזה (ואעפ"כ הי' הכל רצון ושו"מ שלו עצמו