חנה אריאל ויקרא עח

המדרי' וזה הוא כבוד המלך המרומם ברום מעלת רוממות המל' מדרי' זו למעלה מזו ולזאת הי' הצמצום והעלם אא"ס הפשוט שא"ס להתפשטותו ונמשך הקו"ח היורד ומתעגל באד"ק והוא צופה ומביט עד סוכ"ה והיינו הכח הכללי להשתל' המדרי' ככל אשר עלה במח' עליונה דגליף גליפו וכו' ושיער בעצמו וכו' ומאורות אח"פ דאדם הזה נעשה ענין האו"כ וימלוך וכו' לפני מלך מלך לבנ"י. והענין כידוע שאור הראי' באדם התחתון (וכן השמיעה וריח וכו') אינן ברשותו של אדם. ויש שקורין התפשטות הכח ראי' בשם קוי אור כח הראי' שבנפש. ובאמת אין לקרות לזה בשם קו כי הוא מתפשט לאורך ורוחב עיגול סביב לכל הצדדים בלי כוונת מכוון כנ"ל (שאינו ברש"א). וכמו הנר המאיר בבית שמתפשט האור ממנו מאליו וממילא שלגבי הנר עצמו אין שום שינוי בין אם הבית גדול שהתפשטות אורו הוא בשטח רב ובין מקום צר שאין מתפשט כ"א מעט. לכן באמת אין לקרות אור הראי' שאינו ברש"א בשם קו כ"א כשרוצה אדם להסתכל היטיב באיזה ציור או כתב אף שהרצון להסתכל אין לו ענין כלל לכח הראי' (כי זה מכחות הפנימי' וזה מכחות חיצוני' כמו בישול הקיבה את המאכל ודחיית המותרות וכו' כמ"ש במ"א). מ"מ ממשלה יש לרצון עליו שמחמת הרצון מתצמצם ומתקבץ אור וכח הראי' אל מקום הרצון דוקא. ואז יתכן לקרות בשם קו כי הוא נמשך מכח הראי' הטבעי' שבנפש ע"פ הוראת הרצון דוקא. יש בזה התחברות יותר גדול מן כח הראי' שבנפש אל אור הראי' המתפשט עד שלפעמים יוכל לעשות קלקול בכח הראי' עצמו מרוב הסתכלות בכוונה וכמ"כ יובן למעלה שע"י נקבי אח"פ דאד"ק הי' התפשטות והתגלות המח' קדומה שלו שצופה ומביט עסכ"ה (כמשל התפשטות כח הראי' הטבעי) לבוא אל המציאות הפרטי והשתל' מדרי' אחר מדרי' בבחי' יש ודבר נפרד מקו"ח דאד"ק עצמו ע"י או"כ דע"ס דנקודים. וכמו שבאד"ק עצמו הי' צופה ומביט בחי' המלוכה דעלה ברצונו הנ"ל (והיינו הורמנותא דמלכא דגליף בטה"ע) כן בהתפשטות ע"י או"כ נעשה וימלוך כו'. ולפי שאור הזה המתפשט בבחי' או"כ כח הא"ס ב"ה מיוחד בו ולכן מדרי' העליונה (דמלך הראשון) נתפשט מלכותה עד סוף מציאות כחה ולא הי' מקום למדרי' שתחתי' (דמלך הב') להתגלות בבחי' מציאות וכח למלוך כלל דבכלל מאתים מנה (והיינו דוקא במדרי' המלכים דז"א דנקודים שכולם בערך אחד הם להיות ע"י האו"כ נמצא יש ודבר נפרד מקו"ח. אבל ספירות הכח"ב שהם השתל' מדרי' המיוחדות בקו"ח וכמ"ש בתניא ח"ב שיחוד ע"ס במאצילן הוא הרבה יותר מן התכללות וביטול ויחוד הזיו במאור. א"כ פשוט שאין מדרי' עליונה מעכבת ע"י מציאות מדרי' תחתונה בדרך וענין זה. אבל כשבא לעשות התהוות דבר נפרד מקו"ח א"א זה כ"א אחר מיתת הראשון והיינו זה תחת זה). אבל בעולם התיקון הוא בחי' קוין דוקא. והיינו בחי' תוס' אור בקו"ח מן ראשית המח' עליונה דאדון עם עבדיו בחדר א' הנ"ל שהוא למעלה לגמרי ממדרי' וענין השתל' (עד שאין שם אפי' בחי' מעלה ומטה בנקודה א' כמ"ש במק"א). וע"י כח הארה הנ"ל יוכלו להתקומם ג' הקוין ביחד לפי שהארת הכח הזה בא ממקום שאין בו מדרי' השתל'. ואף שאין מקום להכיל בחי' ההארה המופלאה וטמירא ונעלמה מעין כל נמצא וגם מח' דאד"ק (שבה צופה וכו') לא תפיסא בי' כלל. אך אעפ"כ נותנת כח באור העצמי דאד"ק להמשיך או"כ היוצאים ממנו שיהיו נמשכים בכח כוונה ורצון כמשל ודמיון קווי הראי' ע"י רצון הנפש הנ"ל שהוא ג"כ נבדל בערך מכח הראי' שבגוף וק"ל הדמיון היטיב. ואף שבקווי הראי' הוא לצמצם ההסתכלות במקום א' היינו באדם התחתון דוקא. אבל למעלה הוא בחי' גדול דעה וכו'. וזהו ענין שם הוי' דתיקון. ופי' הוי' הוא הי' הוה ויהי'. והן הן הג' קוין. הי' הוא קו החסד והימין והוא נמשך בחסד עליון להיות נמצא ומתייחד כח הכוונה ומח' עליונה גם באו"כ. יהי' הוא קו השמאל