חנה אריאל ויקרא עו

בתוכם. אבל הקדושה שלמעלה מקדושתכם לא תסור מהם לעולמים ולא געלתים ח"ו וזה הוא הברית והתקשרות האה' העליונה מקדושה שלמעלה כנ"ל עד שיבוא עליהן כל הטצדקי להחזירם בתשובה שלימה אליו וכענין טוב זה מלאך חיים כו'. וזהו חותם ותוקף בנין פ' ההארה בישראל בשלימות שלא ימוט לעולם מחמת הברית דקדושתי שלמעלה מקדושתכם כאמור. ויתפרש מ"ש לא געלתים לכלתם (כתי'). שהפי' בשביל כלתם שתתקיים בהם כמו שנטע אותם בקרבם בבנין פ' הנוק' ולכן בא בברית עמהם שלא יניחם בגיעול דוגעלה נפשי אתכם שזהו הריסת הבנין ח"ו. ולכן והלכתי אף אני עמהם כנ"ל בשביל שתתקיים דוקא "כלתם כי עצמו ובשרו היא ושלומי אמוני ישראל כאמור

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך וגו' ולבהמתך ולחי' אשר בארצך וגו' ודרז"ל לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד. פי' לשון שבת הארץ לאכלה היינו שקדושת שבת לה' ששובתת הארץ בשנת השמיטה היא נמשכת לאוכלי פירותי' וכמשרז"ל לשון קדושת שביעית על פירותי' בכ"מ. ואעפ"כ לא נמצא בשום מקום שיהי' זה כענין סעודת מצוה שיהי' מצוה לאכול פירות שביעית. וכמו סעודת שבת שהיא מצוה ובליל שבת כ' בתיקוני האריז"ל שהיא סעודתא דחקת"ק דהיינו עלי'. שהיתה בחול להתלבש בבחי' ממכ"ע דבי"ע ובמעלי שבתא היא העולה לאצי'. ובכאריז"ל שבליל שבת אין עלי' רק לבחי' המל'. ולז"א אין לו בחי' עלי' עד יום השבת. והנה בלק"ת בענין שביעית כתוב ג"כ שאין עלי' רק לבחי' המל' שעולה עד האצי'. וא"כ לכאורה יש לזה דמיון עם סעודת ליל שבת. וא"כ ק' למה סעודת שבת היא מצוה וחובה וסעודת פירות שביעית אין בהם מצוה כלל וכמ"ש ולבהמתך ולחי' וגו' בשוה עם מ"ש לך ולעבדך. וכ"ש שאין שום חוב כלל שיהי' האדם חייב לאכול מפירות שביעית ואדרבה הכתוב אומר ואכלתם ישן וכו'. וגם במשנ"ז שבליל שבת אין עלי' לז"א קשה ממ"ש בפע"ח ריש שער השבת שכל העולמות כולם מז"ת וג"ר דעשי' עד רבוא רבבות אלפים עולמות עד בחי' רדל"א יש לכולם עלי' בכניסת ליל שבת. בגמ' אי' פלוגתא ח"א מצות בטלות לע"ל וח"א אין מצות בטלות לע"ל. וי"ל דלא פליגי ואו"א דא"ח וכמשי"ת

כתים ה' חננו לך קוינו הי' זרועם לבקרים. אף ישועתינו בעת צרה מדלא אמר לך ה' קוינו שתחננו מורה הלשון שמאמר לך קוינו הוא כמו נתינת טעם לטענת הבקשה ה' חננו. וי"ל מה זאת. וגם י"ל מ"ש חננו קוינו וכן סוף הפסוק אף ישועתינו הוא לשון רבים מדברים בעדם. ובאמצע הפ' אומר הי' זרועם וכו' שהוא ל' מדבר בעד רבים נסתרים. הנה הכתוב אומר חדשים לבקרים רבה אמונתיך שבכל יום נבראים מלאכים חדשים כידוע. וז"ש מצמיח חציר לבהמה שהוא שם ב"ן בהמה רבה דאכלה צמיחת אלף טורין בכל יום וכמ"ש חדתין נבוט לצפרין וכו' והוא ענין הבירורי' שמתבררי' בכי"ו מנצ"ק שנפלו בשבה"כ ונכללים בשם ב"ן שהוא בחי' המל' דאצי' אשר היא אמונת ישראל. וז"ש רבה אמונתך שע"י התכללות הנ"ק הנ"ל בשם ב"ן דמל' מתגדל פרצוף המל'. וסיבת התחדשות זאת היא לבקרים שהם בקר דיוסף ובקר דאברהם. פי' כי בקר הוא ענין הנץ החמה שיש בזה ב' דברים. א' דחיית החשך שמחמת עליית השמש נדחה החשך שהי' באויר קודם לכן. וזהו בקר דיוסף שהוא למעלה בחי' התגלות היסוד המעורר גבורות דנוק' כענין התנערי מעפר שהוא דחיית החשך המכסה ארץ שהיא בחי' הנוק' ממכ"ע ומחי' את כל המדריגות התחתונות עד בחי' ק"נ המסתרת ומעלמת לגמרי כמ"ש רגלי' יורדות מות בבחי' גלות השכינה לברר ניצוצין מקליפות וע"י הארת הבקר אור דיוסף מעורר את בחי' הגבורות דנוק' לעלות מן החשך ולהעלות הניצוצין עמה