חנה אריאל ויקרא עה

הכיסוי הוא כיסוי דעפר ולא בכלי. אבל ל"ד עפר אלא כל הדומה לעפר וכו' וענין כללות ופרטות דמצות הן כענין זה דכלל הצריך לפרט דוקא. כי הכלל אינו מובן ומושג מעצמו ובא לידי השגה וידיעה בבחי' הפרט דוקא כמובן ממשנ"ת. פי' שבחי' הכלל שהוא כח רמ"ח אברין דמלכא שבא בקרב ישראל עמו כל עיקרו לא בא אלא שעל ידו יבוא ענין המצוה בעולם וזהו שלימות הכלל דוקא. דבל"ז אין בו ענין השלימות וכמ"ש במ"א ע"פ אנכי שלומי אמוני ישראל שהמל' משלימתן לז"א כידוע. ובזה מתורץ הכל. דגם בה"ס עצמו שייך ענין כל הפרט דמצות קדושת שביעית שהוא שלימות של הכלל כנ"ל. וגם אפי' שאין הפרט נגלה אז אלא בבחי' פ' הארה מ"מ יש בזה שלימות הכלל עכ"פ אף שאין המצוה בפועל ממש בפ' העיקרי. וזה יובן ע"פ מ"ש בזוהר ע"פ ושבחה הארץ שבת לה' ע"ש וברמ"ז שם שע"י הקרבנות תמידין שחרית לכפר על הלילה וערבית לכפר על היום בא זווג דרחל פב"פ וזהו שבת לה'. ובזה מובן מה שאנו אומרים שיהא שיח שפתותינו חשוב כאלו הקרבנו קרבן התמיד. שהכוונה בזה כמ"ש במק"א דודאי אין לו שכר הקרבת קרבן ממש אלא לענין תיקון הנ"ל שיוכל להיות זווג רחל פב"פ ע"ז מבקשין שיועיל שיח שפתותינו כאלו הקרבנו וכו' ועפ"ז יובן גם כאן שאף שאין כח המצוה בא בגילוי לישראל כ"א בהבנות פ' העיקרי כנ"ל. מ"מ מועיל מה שבא בתו' בבחי' פ' הארה לענין שלימות כח הכללות שבמצות שישתלם הוא עם הגילוי לנש"י כאלו הי' הגילוי בפו"מ בפ' העיקרי ונראה פשוט שגם במדבר היו יחידים יכולים לעשות זווג רחל פב"פ ע"י עבודתם הפרטית ולזה מועיל שלימות גילוי כללות דמצות בבחי' הפרטות איך שיהי' אפי' רק בהשגה דפ' הארה ובפרט כפמ"ש בענין הגידה לי איכה תרעה וגו'. ואח"כ באה מצות היובל בשנת החמשים. והוא ע"ד האמור פה במצות שמיטה שבא תבואת הארץ מקדושה דמל' דאצי' בבי"ע בלא בחי' עבודה שע"י מלכיות דבי"ע. ככה יובן שביובל בא אור הבינה להדיא בלתי מורכב במדות דז"א להגדילן אלא הוא כענין תשוב וא"ו לגבי ה"א שמתפשט מלבוש סדר המוגבל במדות צו"מ שהן כפום עובדיהון דב"נ ועולה לאור הבינה ואין עובדיהון דב"כ פועל שם כלום. ולכן נעשה הכל כפי סדרו הקבוע מעצמו ואין מעשה בנ"א בקנין ומכירה עולה בשם מציאות כלל. ולכן השדות הנמכרות חוזרות ועבדים חוזרים. אבל בעצם ענין המדות דז"א אין נעשה שום שינוי כפי מה שהם סדורים ועומדים מאליהם מבלי התפעלות ממעה"ת. אבל יוהכ"פ אימא עילאה גליאת אנפהא למטה בתוך מקום המדות והמל'. לכן יוהכ"פ הוא וכמ"ש במק"א בארוכה. ואחר כל הנ"ל המבואר בפהק"ו ופה שבא לישראל אל הגילוי מן מה שקבלו במ"ת ענין או"ה טו"ט כשר ופסול וקדושה מהעריות וקדושת הכהנים שכ"ז בא להם מקדושתו ית' כי קדוש אני וכמ"ש בפ' קדושים אבל קדושתי למעלה מקדושתכם וע"ש. והנה קדושה זו בישראל אינה מתקיימת אלא בכח המצות. אבל אם ח"ו יבטלו המצות וכו' א"א להתקיים בהם ענין הקדושה מקדושתו ית' כנ"ל במ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני. ולזה באו דברי הברית בפ' בחקתי שהוא הברו"ק. וי"ל למה נק' בשם ברית הלא ענין הברית הוא קשר האה' שלא ימוט ולמה נא' על ענין הקללות. ועוד י"ל שנא' בתוכחה וגעלה נפשי אתכם. ואח"כ הוא אומר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'. אמנם ענין הכריתות ברית הוא כמ"ש והלכתי אף אני עמכם בקרי. פי' שגם הוא בכבודו ובעצמו שלמעלה מקדושתם של קדושים תהיו דישראל בא יבא בברית והתקשרות עמהם גם בהיותם במקום הקרי ולא יפרד ח"ו מהם לגמרי כענין האמור ביחזקאל נהי' כגוים כמשפחות העמים וגו' והיינו לפי שחשבו שע"י העונות פרקו אור הקדושה מעליהם לגמרי וז"ש וגעלה נפשי אתכם דבחי' נפשי היא הבאה בהם ממש תפליט אותם כי לא יהי' להם במה לשרות