חנה אריאל ויקרא עג

וז"ש ונשתלשו בערבות מואב ששם הי' פ' העיקרי והיינו בכדי שיבוא ענין יחוד קובה"ו הנ"ל בבחי' פ' העיקרי. וענין הפרצוף בזה הוא כמו כמה מינים כחות פרטים בהרגשה והתפעלות כמו שהקול מרגישים בכח השמיעה והגשם מרגישים בכח הראי' מרחוק ובקרוב במישוש והרגשת קור וחום וכדומה. והנה ענין השמיטה ידוע ומבואר בכ"ד בכאריז"ל שהוא עליית בי"ט למל' דאצילות ומבואר בדרושים שאין החיות דממכ"ע בא ע"י עבודה דהיינו עבודת הקרקע אלא בבחי' ברכה כמ"ש וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו'. וכמ"ש במק"א ע"פ והשביעית תשמטנה ממקומה דבחי' אצי' ונטשתה ע"פ העולמות דבי"ע ואכלו וגו' וזהו ענין קדושת שביעית שבתבואת הארץ. וכללות הענין שבא הארה מקדושת דאלקות דמל' דאצי' (בחי' ממכ"ע) להדיא בבי"ע שלא ע"י בירורים ותהי' כל תבואתה לאכול אפי' לחיות השדה כמ"ש במק"א באריכות. ומעתה יובן ענין הקושיא מה ענין שמיטה אצל ה"ט. דהנה אמרו בגמ' למה נק' ה"ס שירדה שנאה לעכו"ם עליו. ונכון לפרש עפ"י מ"ש בביאור רות להאריז"ל מענין דחיות הדינים מדחי אל דחי עד שנתחברה רות בה' כמ"ש ורות דבקה בה' ונעשה תורה אז נדחו הדינים לגמרי עיי"ש. והיינו בבחי' אלקות דאצי' נדחו הדינים אבל נגד בי"ע ידוע שזלע"ז עשה אלקים. וזהו שירדה שנאה כלומר בחי' הדינין לעכו"ם שהן מעוררין דינים על ישראל. אבל באלקות עצמו דמדרי' אצי' כבר נדחו הדינים משם. וביאור הדברים הוא דמה שעלה ברצונו לברוא עולמות הוא המח' דמלוכה שיהי' הוא ית' מלך על עם לא הי' אלא על עם נברא מאין בכחו וגבורתו דאוא"ס ב"ה וכשיהי' הוא ית' מלך עליהם יעלו גם הם למציאות יש אמיתי כשיקבלו מלכותו (דהוא ושמו כלומר מלכותו אחד) ויתפעלו ממנה בכל פרטי כחותיהם. נמצא שהם ג"כ נחשבים ליש אמיתי וכן מ"ש בענין בריאת העולמות שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים הוא ג"כ כעין זה אלא שזהו ממדרי' סוכ"ע והבן. ויש ע"ז בחי' דינים ד"מ ממה שאנ"ר למטה (אף שלא נערוך אליו קדושתו בשום דמיון וערך. היינו לענין מהות ועצמות האלקות. אבל הסדר דפרטים הרי ברוך ה' מן העולם ועד העולם ואין דבר למטה שאין מציאותו נמצא למעלה אלא שהוא ענין נבדל בערך ובא מאין ליש בעולם אבל רק מה שנמצא שם למעלה בערך נבדל הוא שבא למטה וא"א למציאות ענין למטה שלא יהי' דוגמתו למעלה) שיש טבע הטוב להיטיב ורוצה בטבע הזה לקרב גם איש פשוט בהתקרבות גדולה ועצומה. אך בבא אל הרצון להביא את ההתקרבות ורב טוב אל הפועל יכול להיות שלא יסכים רצונו לזה כי אף שטבעו משיאו להיטיב לכל. אך המקבל אינו ראוי לכך בעיני המשפיע. ויש שאפי' אם גם הרצון יסכים אך השכל (לא) ישכיל שלפי חכמת סדר העולם אין המקבל ראוי לכך ואין זה תפארת לעושה ההתקרבות הגדולה אל מי שאין הגון לה. ולכן יכול להיות שגם בשכל יסכים לזה לא יהי' הענין נכון לעשותו בפו"מ גם שהוא מצד טבעו מסכים בחכ' ורצון שלו אפס כי לא תהי' תפארתו בעיני הבריות אם ככה הוא עושה. וכאשר ומצא המקבל חן בעיניו ויבטלו כל הדינין הנ"ל אז יבוא להביאו אל הפו"מ. אך לא ימלט שאחרים שלא שם המשפיע דעתו עליהם להיטיב להם יקנאו מאד את המקבל טובה הגדולה הזאת מאת המשפיע. ולזאת יכול להיות שיעשה המשפיע הטובה הרבה וההתקרבות הגדולה בצנעא בכדי שלא ירגישו זרים את תכלית תמצית ענין הטובה והתקרבות. ועכ"פ הזרים גם על הנגלה להם מקנאים קנאה גדולה אך לפי שאין מגיעים לידע תמציתה יוכל המקבל להתקיים ביניהם ולא ירעו ולא ישחיתו ח"ו בפו"מ. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל באגרת תימן ששנאת עכו"ם את ישראל הוא מקנאת הקירוב שקרב ה' לעם קרובו במ"ת בעליל לארץ במעמד ה"ס. ומכ"ז יתבונן המשכיל למעלה שכשנתנה תורה לישראל וכו' דהיינו שנגלה להם אנכי הוי' אלקיך ברמ"ח מ"ע ושס"ה