חנה אריאל ויקרא סב

התודה הוא ג"כ כעין שלמים. אלא שבא דרך הודאה לה' (כד' שצריכין להודות כעל כל אשר גמלם ה'). וה"ז עליית האדם ממטלמע"ל להודות לשם ה' ואוכל לפניו. אבל קרבן השלמים (שלמים תרתי משמע תרין שלומין). הוא ממטלמ"ע וגם מלמעלמ"ט. והיינו שמה שעולה קדושת היום שמתקדש בו האדם באכילת השלמים ונעשה בבחי' המחרת הנ"ל גם הוא יאכל לאדם לפני ה' ואין ספק שעי"ז נעשה לאדם קנין איזה קדושה בגופו והתרוממות במדרי' (בל"א ער ווערט אויף גיהובין). שזהו המכוון בקרבן השלמים כמשל מי שמזמנים אותו לסעודת המלך שמתרומם בנפשו עי"ז. ועז"א והנותר עד יום השלישי (לא יאכל לבוא במורגש בגופו) באש ישרף. כי הוא קנין מעלה בעצם בלתי מורגש ועד"ז יובן ג"כ בענין וקדשתם היום ומחר הנא' למרע"ה בנבואה מורגשת כנ"ל ובידיעתו בחי' הד"ע דמדרי' משה הידועה שהוא בחי' הדעת עליון הכללי דכ"י. הלא ידע גם א הקדושה שיבא להם מהיום והמחר ע"ד הנ"ל בשלמים והקנין ההוא הוא יום הג' שלא נא' לו במורגש בנבואה אבל נגלה לו בדעתו לדעת אותו וכן הי' דלא שרי' שכינתא וכו'. ועפי"ז יש מבוא להבין ענין אדם גימט' מ"ה שהוא בר דעת כנ"ל. כלומר שבחי' השלימות דמוחין דגדלות דאדם הוא הנהגה עפ"י מה שידוע לו בדעת לא במורגש ולכן הוא בחי' מ"ה וביטול הרגשת שום ישות. וכידוע בענין שם מ"ה החדש היוצא ממצחא דאד"ק שהוא כל עיקר בחי' התיקון דאדם וכמ"ש בכ"ד באריכות. ובידיעה זו הקב"ה יודע ומנהיג את כל העולם כולו. אך הנהגה זו לית מאן דידע לה בר איהו. ואין בה' מהנהגה זו שום ענין בצו"מ כפום עובדיהון דב"נ וכו'. וע"ז נא' וירא און ולא יתבונן. והמשל לזה ממלך אדיר וחכם מופלג שיש לו מלחמה על אויביו והוא מנהיג את המלחמה ע"י אנ"ח ושרים משרים שונים כטכסיסי ההנהגה. אבל פנימי' המכוון של המלך עצמו במלחמתו אין מכולם יודע עד מה רק שכך הוסד אצלו להנהיג את המלחמה הנעלמה ע"י האנ"ח וטכסיסיהם. והנה הוא בצפייתו צופה את כל המפעל ע"י האנ"ח ומתהפך בתחבולותיו להיות כל מפעליהם משלימים ענין המלחמה (וזהו כידוע בכ"ד שהקב"ה כל אשר חפץ עושה ע"י בעלי בחירה דוקא שהבעל בחירה עושה ככל בחירת עצמו אשר הפליא ה' ית' לתת לו כח לעשות כבחירתו ואעפ"כ עם זה הקב"ה משלים כל אשר חפץ). והיינו שאף אם האנ"ח מתרשלים בעבודתם ומועלים ומשנים מתפקידיהם. המלך ברוב מעלת הפלאת חכמתו אינו פונה לשלם להם כגמולם אלא עוסק בחכמתו שגם ע"י פעולה זו יבוא נצחון המלחמה מכל מקום (וכמ"ש במק"א ע"פ כי על אפי ועל חמתי היתה העיר למיום אשר בנו כו'. ואעפ"כ לא היתה שמחה כשמחת בנין ביהמ"ק). אך בכח ממשלתו על האנ"ח ע"י שרי המלוכה ודאי משפט חרוץ לכל העובר על הפקודה בדבר מלך שלטון וזו היא הנהגה המסודרת דחק נתן ולא יעבור וצו"מ כפום עובדיהון. והוא הנוהג שבכל העולם. אבל הידיעה דבחי' אדם הנ"ל לא נגלתה אלא לישראל במתן התו' והוא הגילוי שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה במצרים וגאלם (והוא הגילוי שנגלה לאאע"ה שנגלה עליו אדה"כ אלא שהי' בענין מרכבה וכמ"ש בדרושי הפ'). כידוע שהגילוי הזה הי' בחי' תכלית הגדלות. אבל לא הי' בבחי' פב"פ כ"א במתן התו' דוקא וכמשי"ת אי"ה. אך ההנהגה המסודרת דחק נתן ולא יעבור הנ"ל הוא בחי' הב' מג' ידיעות הנ"ל שהוא ע"י מארי דעיינין ואודנין שפעולת ההנהגה הוא עכ"פ בדבר מלך שלטון רק שהיא העולה ע"י המלאכים ויורדת היא למטה ג"כ ע"י מלאכים עושי רצונו ית'. וזהו ג"כ הכצעקתה הבאה אלי. אבל בחי' הג' שהיא בחי' ארדה נא ואראה היינו שבחי' האדם יורד אל מדריגת ההנהגה המסודרת לראות אותה שלא ע"י המלאכים. וענין יורד ר"ל שאינו הורס את סדר ההנהגה הקבועה ומסודרת אלא שגם באותו הסדר יוכל למצוא תיקון אם ייטיב בעיניו. וזה יובן ממה שארז"ל במה ששלחו הספר