חנה אריאל ויקרא מב

בפרטי התחלקות מדרי' התחתונות כמש"ש ע"ד איני יודע באיזה מהם חפץ וכו' רק שטבע הטוב להיטיב וכו' כמ"ש במ"א שהוא להיות שע"מ כן נמצא נתגלה בחי' טבע הטוב רק שאין הטבה אלא ע"י הצמצום הגדול בכדי להיטיב ולכן אחר גמר ששת ימים וירא והנה טוב מאד ויכולו הרי ממילא גילוי טבע הטוב ושובת ונח מיגיעתו ולכן הוא ממש לפי ערך העלי' (ופשוט הדבר להבין ממלאכה ממש שממה שגמר הוא נח גם כי עוד עודנו צריך למלאכה אחרת אחר זמן כמו תיקון הדירה בכל פרטי שלימות התכשיטין שעכ"פ מאחר שנתחדש שיכול לדור בביתו הוא מתענג וכאלו כל מלאכתו עשוי' וכמארז"ל ונקל להרחיב המשל עוד בכמה פרטים וד"ל) גם שהוא בתוס' רבוי ברכה עד אין שיעור כי אין ערך לפשיטות הגמורה עם שרש שרשי הגבול. אעפ"כ הדבר מובן מאד ששייך לומר שהוא לפי ערך ההעלאה. ומה שלא בא בתוס' גילוי יותר מאחר שאין טרוד עתה היינו עפ"י הנז' כי עצמות מציאות והתגלות טבע הטוב הוא רק בחי' האצי' שהוא ג"כ נמצא ונתגלה ע"י העלאה נמלך בנשמותיהם של צדיקים וכו' ושורשו מחיצוניות שם מ"ה דא"ק המאיר ממצחא דא"ק שהוא בחי' הארה קטנה עד מאד (כמ"ש בספרים שזהו ענין המתקלא שבא הכל במדה ובמשקל ע"י בחי' מ"נ ג"כ וכו') וכמ"ש בדרוש פרזות תשב ירושלים שענין הארה זו היא ד"מ כח שיש בצמחים להוציא פרח ולהציץ ציץ ולהסיר הנצה והפריחה בשביל גילוי מציאות שלימות הפרי שתערובות הפריחה והניצה מעלים טובה וכו'. ואם נחכם עלילות שיעור טבע הטוב שהוא כל עצמו רק לצורך שלימות התיקון. אבל עיקר הגילוי שיהיו לע"ל הוא מלמעלה מעלה כמ"ש ויצאו מים חיים מירושלים מבחי' אור החוזר לקדמותו שאינו בערך אצי' כלל וד"ל. ולהיות עתה עיקר הגילוי רק לצורך התיקון וההעלאה בחי' להיטיב כנ"ל מוכרח להיות בחי' התלבשות הפרצופין שהתחתון המברר יהי' בו בחי' התלבשות ממש מעליון (שהרי ד"מ אם אין גילוי תענוג בדבר אין מתפשט להיות רצונו בו ואם אינו רוצה אינו מתחכם ומתבונן ועושה מה שלבו חפץ ותקוה לכסיל ממנו וכמ"כ יובן למעלה כמ"ש במ"א) וא"כ מאחר דרישי' דעשו בעטפי' דיצחק כנ"ל ואברהם יצא ממנו וכו' מוכרח להיות איזה מעצור ג"כ בכל השרשים המתלבשים זב"ז המונע חסד הגילוי לבי"ע וע"ד הנ"ל למעלה וכמשנ"ת במ"א באריכות (ואולי מזה הענין הוא בחי' אריך דקליפה ועדיין א"י). ועפי"ז יובן היטיב שגם בהתגלות רדכ"ר בשבת הוא רק עליית פנימית העולמות היינו בחי' ההתלבשות זב"ז ובשבת עולה למקורו ושובת ממלאכת הבירור אחרי שכל מלאכתו עשוי' ונמצא שגם אחר שלימות כל בחי' עליית דשבת נשאר למטה בחי' הקליפות רק שמשתככין או אתכפיין. אבל לע"ל נאמר בלע המות לגמרי לנצח בחי' אתהפכא שלא יהי' שום רע וקליפה כלל וראו כל בשר כנ"ל. שענין זה הוא (לפי מש"ש כ"פ שבכ"מ פנימית ר"ל המכוון) פנימית השפעת שם מ"ה דא"ק. ואולי לכן אמר שמוכרח להיות בחי' גילוי זו בישראל שהרי יש יכולת בידם לאהפכא חשוכא לנהורא וגם כי הנה ישראל הם מבחי' פנימי' של כל העולמות וגם עפ"י מש"א ענין ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת שאין נמשך מהם נהר דינור כמו שנמשך מזיעת החיות על ראש רשעים וכו' וד"ל רק שיש כנגד הארה זו בישראל בחי' כסוי והסתרת הערלה בכדי שימצא ויתגלה סדר ההשתלשלות וכו'. וצ"ל ע"ז בחי' מילה והוא כריתת הערלה שעי"ז יהי' גילוי ההארה הנ"ל בישראל יותר ור"ל התקבלות יותר בבחי' קליטה בפנימיותם ולא בבחי' סובב מלמעלה וד"ל וגילוי זה הוא מאליו וממילא שהרי ההארה ישנה רק שגילוי' מוסתר מישראל בלא"ה. ובהעדר המונע הוא מציאות הגילוי והיינו תמן מל' ר"ל הגילוי כנ"ל ותמן נצח שהוא בחי' חיצוני' החסד יבוא לבחי' השפעה בגילוי והוא בא מלמעלה מן הדעת שעצמות בחי' זו אינו בא להתגלות רק ע"י המילה הנ"ל (ומתוקן ומקובל הדבר הזה מאד אחר העיון