חנה אריאל ויקרא לו

תזריע

אשה כי תזריע וילדה זכר. ידוע מארז"ל דאיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ויבואר זה למעלה על תולדות הנשמות שהן בבחי' דכר ונוק'. דהנה כתיב וייצר הוי' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נ"ח (שזהו ענין בחי' איש מזריע תחלה). ויהי האדם לנפש חיה ושהוא תולדת הנשמה בבחי' נוק' וכמשי"ת). אבל באברהם כתי' והקימותי את בריתי אתך כו' להיות לך לאלקים היינו שהוי' יהי' לו לאלקים ולזרעו אחריו שבזה הובדל אברהם וזרעו מכל הצדיקים אשר היו לפניו (שזהו ענין ובחי' נשמה שבבחי' דכר וכמשי"ת). והוא מצד שהי' באתעדל"ת דאברהם בבחי' אמונה וכמ"ש והאמין בה' וכמארז"ל חקר וחצב. א"א לבירה בלא מנהיג (שזהו בחי' אשה מזרעת תחלה וד"ל). ולהבין זה בביאור י"ל ההפרש שבין בחי' נשמת חיים נפש חי'. דהנה ידוע מארז"ל ע"פ ויפח באפיו מאן דנפח מתוכי' ופנימיותו נפח. והמשילו זה למאן דנפח רוח מפנימי' עצמותו לתוך פנימי' חבירו. שענין ומהות הנפיחה לא נשתנה כלל מכמו שהיתה מקודם בהא'. ככה יובן עד"מ שבחי' נ"ח הוא ממש חלק עצמות אא"ס שאינו בגדר חיות לחומר הגופני עפר מן האדמה. וגם בהיותה בתוך החומר לא ישתנה שאינו שינוי כלל וד"ל. רק שהוא בחי' חלק עצמות ומהות גילוי אא"ס שמדורה בתוך החומר עפר מן האדמה. לא בבחי' מורכב בתוך החומר. אך מזה ויהי האדם לנפש חי' שהוא בחי' חיות מורכב מאור וכלי. והיינו מצד שנקשר וניתן בתוך החומר בחי' גילוי אור אלקי שהוא חי בעצם ולא בחיים בהתפשטות נמצא ממילא בחי' חיות מורכב. והוא בחי' בריאה נוספת להיות חיות מורכב. וזהו הנק' בחי' נשמה של אדה"ר שהי' כלולה מס"ר נשמות. ויובן ענין הנפש חיה מה שנק' סתם נשמה. כי ידוע שענין נשמה הוא בחי' חוש אלקי היינו כמו שבחוש הראי' יושג לעין הרואה מציאת גשם מה. ובחוש השכל יושג מציאות רוחני ושכלי. ככה ענין הנשמה הוא בחי' חוש שע"י יושג בחי' אור אלקי. ומעתה יובן שכמו שכל החושים אינם בבחי' מציאות מה שעושה ופועל את הגילוי וההשגה, רק שהם כמו כלי בית קיבול. שכשיש דבר מה שיושג לזולתו יתקבל על ידם וכמובן מאור הראי' שמי שאין לו אור הראי' אף שמונח לפניו דבר מה לא יושג ויתקבל אצלו. וכאשר יש חוש הראי' יושג ויקובל אצלו ע"י החוש. אבל לא נתוסף בעצם דבר מה, וה"ז כמשל אור השמש שכאשר יש מסתיר לפניו לא יאיר להלן. וכאשר עושה בית קבול בהמסתיר יתקבל גם שמה האור. דשמשא אכולי עלמא נייחא. ואין שינוי לגבי עצם השמש אם יאיר למרחוק אם לא. דהיינו שלא נתוסף כלל גילוי השמש רק שיתקבל בחי' הגילוי אורה ע"י הסרת המסתיר. וככה יובן בחוש השכל שהוא רק בחי' בית קיבול לעצם המושכל (ומה שנתוסף השכלה באותי' והתחכמות יתירה יבואר במ"א) וככה יובן הענין בבחי' נשמה שהוא בחי' בית קיבול לגילוי אא"ס. דבאמת אא"ס אכולי עלמא נייחא דמכה"כ. רק שבבחי' יש ודבר לא יתקבל גילוי אורו ומצד הנשמה יתקבל הגילוי. אבל לא שהנשמה עושה ופועל בבחי' מציאות גילוי אורו וכנ"ל במשל וד"ל. אבל באמת י"ל שדבר נוסף יש בבחי' חוש הנשמה על כל החושים שהיא למעלה מגדר החושים עד שמטעם זה נכללת ושוכנת בתוך כל החושים בהשוואה. והוא דהנה יתכן לומר בחי' חוש שע"י יתקבל המוחש על דבר שהמוחש הוא בערך השגה. דהיינו כמו למשל חוש המישוש שימשש בו וירגיש הגשם מצד שהגשם הוא בערך הרגשה מוגשמת. משא"כ אור השמש שאינו בערך מורגש לא יורגש בחוש הרגשה ומישוש רק בחוש הראי' שהוא ג"כ דבר זך ובהיר שיתקבל בו בהירת השמש. וככה בחי' אור המושכל שהוא בחי' רוחני' יותר עד שלא יתקבל כ"א בחוש השכלי שהוא רוחני בערכו. מה שכ"ז לא יתכן כלל לומר על בחי' אוא"ס שהוא למעלה מערך כל העולמות ואינו בערך השגה וכמאמ' למ"ח (דאד"ק) תב"כ שאינו בערך תפיסא והשגה א"כ איך יתכן לומר בחי' חוש ע"ז שהוא חוש רוחני כ"כ עד שאוא"ס