חנה אריאל ויקרא כז

ומ"ש קודם ביום השמיני ענין ויקרא אל משה וכו' ופ' צו בענין המלואים (שהערנו לעיל שאין זה כסדר). היינו שתחלה אומר ומספר הכלל. ואח"כ חוזר ומפרש סדר הפרט של המעשה כיצד נעשה (כמו וכרות עמו הברית ותקם את דבריך משמע ודאי נתינת הארץ. ואח"כ הוא מפרש ותרא את עני אבותינו וכו' בנחמי' סי' ט' עד ותביאם אל הארץ. וכה"ג יש עוד בנביאים). וע"ז הוא אומר ויקם משה את המשכן פי' ביום א' מימי המלואים. ולכן אומר בכל פרט כאשר צוה ה' את משה לומר שזאת ההקמה דויקם משה וכו' הוא רק כאשר צוה ה' את משה בדבור תקים את המשכן ה' וכנ"ל. ולא מה שנוגע אל מה שהוקם המשכן שאותה ההקמה לא הי' משה מפרקה עוד כי לא בדידי' לחוד תליא מלתא מאחר שנתקיים בה ונועדתי שמה לבנ"י וגו' כנ"ל. ועתה בא הסיפור הולך כסדרו שאחר שויקם משה את המשכן בימי המלואים ולא יכול משה לבוא וגו' הכל כמו שמפורש בפ' ויקרא. ועם האמור פה יובן למשכיל יותר בין לפי' הזוהר דפ' פקודי הנז' שם דלאו אורח ארעא וכו' דאתקינת גרמא דהיינו כמ"ש במשל ההתבוננות של החכם בציור המקום פרנסה למנוחה. וכן לפי' הזוהר דפ' ויקרא דתרי ענני הוו כאן הי' גם הענן דבינה כי כל עיקרו לא הי' עדיין רק ונועדתי דמשה שהוא בבחי' המוחין וכענין המשל הנ"ל. לכן ויקרא אל משה ולשון אל יפורש לפנינו). ואמר לו מצות הקרבנות ועשיית מצות המלואים לאהרן ולבניו כמ"ש ימלא את ידכם וכמשנת"ל. וע"ז אמר ופתח אוה"מ תשבו אותן שבעת ימים. ופי' פתח אוה"מ כלומר שיהי' ענין אוה"מ פתוח לפניהם שלא יסיחו דעתם ממנו. כי משחת ה' היינו כנז"ל שזהו בכלל מכון לשבתך פעלת שגם באהרן ובניו פעלת אתה ע"י משחת ה' עליכם. ועי"ז דוקא תתמלא ידם לכהן לעולם ועד. ואח"כ מספר ענין ההקמה דהוקם המשכן הנ"ל להיות ונועדתי שמה לבנ"י לכן קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל היינו כמש"ל פ' תרומה שאהרן והזקנים הם ב"ד של משה והן הן עיני העדה שעל ידם מאיר פ' ההארה בישראל. ולפי שזה בא להם מכחו של משה זהו שאמר קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני וגו' ולא את כמ"ש בהערות. היינו כמש"ל משה קבל אבל ליהושע מסרה דוקא והוא לא הי' לו כח לקבל מעצמו וכן הוא בב"ד של משה שהוא בכחו צריך למסור להם הכח שיהיו עיני העדה ולכן אומר קרא לאהרן וכו' בלמ"ד המורה על ההמשכת הקריאה להם ובה הוא פועל בהם ומביא בהם הכח להיות בית דינו. אבל במשה נא' ויקרא אל משה כי הוא לא הי' צריך סיוע לבוא אל אוה"מ כי בכחו של עצמו הי' יכול לבוא רק שמחמת הענן לא הי' יכול לבוא וכמשנת"ל, ולכן הספיק לו קריאה לבד ולא המשכת כח. וע"ז נופל לשון אל דוקא וכמ"ש ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן שאין שם המשכת כח רק לעורר כח של עצמן (וקרא את יהושע הוא ג"כ אינו המשכת כח כ"א בחי' העלאה להעלות אותו להתיצב ושיצונו הקב"ה וע"ז בא את דוקא וק"ל). וזהו משלו של משה קרא להם ואח"כ ויאמר אל אהרן קח לך וגו' להקריב קרבנו לכפר בעדו ובעד העם כמשי"ת. ואל בנ"י תדבר לאמר היינו עפ"י מש"ל פ' ויקרא ב' הזוהר חינוכא דביתא בסעודתא דקרבן נדבה דוקא ולא קרבן של מצוה וחובה (כמו קרבן התמיד וכדומה). כי ענין המצוה נת"ל פ' זו שהוא כח הדכורא הניתן בישראל. וכאן לחינוכא דביתא שהוא כדי להניח ברכה אל ביתך כמש"ל פ' ויקרא. צריך לזה כעין ענין עסק הפרנסה במשל דרחיים שהוא דוקא ענין ההעלאה ממטה למעלה. שזהו כחו של אהרן דוקא שוש' דמט'. והעובד עבודת פרנסתה כנ"ל. ועז"א ואל בנ"י תדבר לאמר אתה דוקא שיתעוררו להתנדב הקרבן שלהם ועי"ז יוכשרו לקבל אור השכינה דונועדתי ונקדש בכבודי. אך הנה ענין ההעלאה שהוא אתערותא דלתתא לעורר אתערותא דלעילא אינו בא כ"א בכח אתערותא דלעילא שבאה לעשות האתערותא דלתתא. ובקרבנות היינו כאשר באה המצוה להתנדב וכנ"ל