חנה אריאל ויקרא כו

שבו תהי' פרנסתו מזומנת לו נתקררה דעתו לפי שעה ונעשה פנוי לרוה"ק שלו. אך לפי שעדיין אין הפרנסה מצוי' הוטרד שוב בעסקי פרנסה לטפלי דתלי' בי' כנ"ל. וכן הי' כמה פעמים כשפנה לראות את הבנין צהבו פניו. ומיד עברה רוח הטרדא דפרנסה וטרדתו. עד שבאת לו פרנסתו מהבנין. ואז האירו פניו ברוה"ק ולא זז ממנו. ועפי"ז יובן מ"ש בכי"ו הי' משה מקים את המשכן ומפרקו. דהנה כתי' ונועדתי לשון חיבור כמ"ש כי הנה המלכים נועדו. אבל אינו דומה החיבור של מרע"ה לחיבור של בני ישראל כי משה שוש' דמל' בחי' דכורא ואעפ"כ בחי' נועדתי הוא יחוד קוב"ה ושכינתי'. ועי"ז דוקא הי' החיבור עם מרע"ה (ומ"ש משה בעלה דמטרוניתא היינו דמדבר לה כרעותי' לענין הנהגה. אבל עצם החיבור דנועדתי לך) הוא כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וארז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. וזהו ודברתי אתך כלומר אני הוא יהי' המדבר בך מתוך גרונו ש"מ. וז"ש את כל אשר אצוה אותך אל בנ"י וזה הוא שוידבר אתך כאמור. אבל משה שוש' דמל' שיבוא לדור בתחתונים כנ"ל. ובזה אדרבה הוא מדבר למטרוניתא. התפעלות אלקות בישראל כרעותי'. ובזה יובן מ"ש בכל יום הי' משה מקים את המשכן וכו'. והיינו בכל ז' ימי המלואים שעדיין לא הי' ענין ונועדתי שמה לבנ"י וגו'. אך ונועדתי לך שם כבר הי' משהקים את המשכן בכל יום. ולכן הקריב הוא את קרבנות המילואים וימשח אותו ואת כל כליו וכו'. ולגבי דידי' דמשה כבר הי' יחוד קוב"ה ושכינתי' פב"פ. אך הי' מפרקו אח"כ וחזר ונסתלק בחי' היחוד הזה. והענין הוא כמ"ש מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך כידוע ומבואר במק"א דמשום דכ"ד שעה מיכסי סיהרא לגמרי. ואינה מאירה כלל אפי' בבחי' פוחת והולך כמו בכל ימי חצי החדש האחרונים. עי"ז גופא ונפקדת ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו וכו'. כי יפקד מושבך. פי' לפי שנעשה גרעון ושינוי לגמרי שאין הירח מאיר כלל על ידי זה נפקדת להיות אורה מוסיף והולך והיינו דוקא לפי שכבר היה לה אור להאיר ונגרע ונתבטל אחר כך על ידי זה נעשית הפקידה להיות מוסיף והולך וככה יש למשכיל להתבונן בזה שהי' משה מפרק את המשכן בכל יום ויום ומבטל בחי' הונועדתי לך. הי' בשיעור וכונה מכוונת לשלימות בנין השכינה בישראל. כי מובן מהאמור שע"י הגרעון והביטול נמשכת הפקידה. והי' ראוי להיות שבעה פקידות עד בכדי שישוב הבנין בנין גמור. וכל מה שהי' משה מקים את המשכן קודם יום השמיני הלא ודאי מצות ה' היתה. שהרי היה צריך לעשות המלואים קודם יום השמיני והוא כמ"ש כי שבעת ימים ימלא (הקב"ה) את ידכם. אך זה לא נאמר בתו' שצוהו הקב"ה על ההקמה קודם יום השמיני ואדרבה הכתוב אומר ביום החדש הראשון בא' לחדש תקים את המשכן שהוא יום השמיני דוקא. ובזה יש לדקדק עוד דכאן אומר תקים את המשכן שזהו צווי שהוא בכח שלו יקים את המשכן. ואח"כ אומר הכתוב ויהי בא' וגו' הוקם המשכן שלשון זה מורה שמאליו הוקם. כמ"ש תיעשה המנורה ופירז"ל תיעשה מאלי'. ועוד יל"ד שאחר שאמר הוקם המשכן אח"כ הוא אומר ויקם משה את המשכן וכו' וכנ"ל. ובכל פרט ופרט נא' כאשר צוה ה' את משה. ועם כל הנ"ל יובן כל הענין ויסולקו כל ההערות הנזכרים למעלה. דע"י ההקמה והפירוק דז' ימי המלואים דין גרמא שהוקם המשכן ביום א' לחדש בשלימותו. וזהו ביום הא' וכו' תקים את המשכן כלומר שמשה יפעול הקמתו של המשכן (וקל להבין שזה הכוונה לשלימות בנין הפרצוף ע"י גוף המשכן כנ"ל) שתהי' מאלי' כמ"ש אח"כ הוקם המשכן. ובמה יפעול זאת. הלא הוא במה שיקים ויפרוק בז' ימי המלואים. וזה לא בא מפורש בתו' כי לא הי' מן ההקמה דז' ימי המלואים ענין לכל ישראל אלא רק למשה. ומרומז הוא במ"ש תקים בא' לחודש ונתת והבאת וכו' ואח"ז אומר שבדבר ה' כן הי' סוף מעשה. ויהי בא' לחדש הוקם המשכן. והיינו ביום השמיני