חנה אריאל ויקרא טו

וגלגלתא דא"א. והיינו גילוי אוא"ס ב"ה שאין סוף להתפשטותו ואפס זולתו מתצמצמת בכלי הגלגלתא להתייחד באו"כ די"ס. ומזה הטעם הוא הוא היחוד העצום דאוחו"ג חד בהון והן נק' ע"ס בלי מה. וכענין זה הוא מ"ש באאע"ה נגלה עליו אדון הכל ועי"ז נעשה בחי' מרכבה ממש בביטול כל כחות גופו ליחוד אא"ס ב"ה ואז באה בחי' מלכותו ית' ממש למלוך על עולמות ממש. והנה הגילוי הזה דאאע"ה שהי' אדם נברח ודאי א"א להיות כ"א ע"י או"כ דז"א. רק שאליו ע"ה נגלה בבחי' דע"ק וז"א כולא חד (כמ"ש באדרא דהאזינו ומסט' דילן מתפרשין מילין. ולאאע"ה נגלה בבחי' זו דכולא חד דוקא כמ"ש במ"א). ולכן גם האבות ע"ה נק' אילנא קדישא כענין האמור באילן העליון. וכח התפעלות הביטול בגופו ממש להיות מרכבה ודאי שבא ע"י מדת המל' ממכ"ע. והיא בחי' האמונה שזכה בה כמ"ש והאמין בה' וזכה לבניו אחריו ולכל ישראל. והוא למעלה מן הטו"ד. כי הוא מגילוי בחי' דעתיקא שנתגלה ע"י ז"א. ולכן קיום המצות שקיים אאע"ה כהת"כ היתה ג"כ למעלה מעולמות דיש ודבר והיינו גילוי עתיקא בז"א למעלה מי"ס דאצי' ונתינת התו' לכל ישראל לקיימה אף שאינם בבחי' מרכבה אלא בבחי' יש ודבר דבי"ע דוקא הוא ע"י הדעת. והדעת הוא המביא אור וכח המוחין שבראש גם בגוף. ויש בהמשכת הדעת ב' אופנים. הא' הוא מוח הדעת שבראש שעומד אחורי הראש עד העורף ומשם ולהלן עד סיום הגוף הוא נמשך בחי' חוט השדרה שהוא קשר הח"י חולייך דשדרה והוא קשר וחבור המוחין שבראש עם הגוף בבחי' העצמות. והתולדה להוליד בדומה שהוא מעצם הנפש נמשכת ע"י החוט הזה. אבל אין מזה הקשר שום גילוי לענין פו"מ דמחדו"מ. או אפי' התפעלות המדות בבחי' חסד דין ורחמים וכו' בבחי' השפעה נגלית לזולתו אינו בא מחוט הזה אלא הוא בא ע"י הקנה וושט וורידין שהן מצד הפנים כענין מהות הפנים שהוא מגלה לזולתו פנים שוחקות וכו'. וזהו ענין שהתפלה קודמת לתומ"צ כמ"ש אבא בנימין וכו' וכידוע. והתפלה היא ח"י ברכאן דצלותא שהן ח"י חוליין דשדרה בבחי' המשכות דברוך אתה מלמעלמ"ט. וקודם התפלה דשמו"ע כל הסדר עד ק"ש אחד ואהבת. הכל הוא בבחי' העלאת הנפש מלמטלמע"ל עד המס"נ חמש באחד דק"ש ובכל מאדך. שעלי' זו שעלה הנפש ממשכת כח שרש הנר"נ שהוא באלקות ממש בבחי' ישראל לי ראש כעין ענין רישא דעו"א הנ"ל מלמעלמ"ט בח"י ברכאן בחי' ח"י חוליין וחוט השדרה שהוא יחוד כל הנפש שבגוף עם בחי' הרישא הנ"ל. ואח"כ יוכל להיות ענין התומ"צ בבחי' הפנים מן המוח ללב ומחדו"מ ע"י הקנה וושט וורידין לקיום התומ"צ בעולמות ממש. וזהו תיקון העולמות ובחי' מלכות שמים שלימה על העולמות. וכן הוא בכללות ענין מתן התו' הי' צ"ל תחלה בחי' המשכה בחי' חוט השדרה מן הראש לגוף. וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים. וכתוב בכהאריז"ל פרעה אותי' הערף אחוריים דרצה"ע בחי' קליפה שנגד העורף דא"א. וז"ש לא ידעתי את ה' שהוא מעלים בבחי' הקליפה שלו שבאחורי העורף דא"א הנ"ל שלא יהי' נמשך הדעת שבראש בבחי' חוט השדרה בגוף ובמיצר הגרון. וזהו במצרים מיצר הגרון כמ"ש בכאריז"ל. ומרע"ה שהוא בחי' הדעת דכל ישראל על ידו היתה יצי"מ שיצאו ונפטרו מקליפת מצרים ופרעה שהיו מונעים הדעת שבראש מלהתפשט ובא בחי' הדעת בגילוי בגוף והי' לכל ב"י בחי' הדעת משרש נשמתו בבחי' הרישא הנ"ל. אך אחר שיצאו מקליפת מצרים ויבא עמלק. פי' אדמו"ר מלשון עם מלק. שהוא לעומת ונגד קליפת פרעה שהיתה למנוע גילוי הוי'. וזהו בעורף. ועמלק הוא אף שיודע הוי' בכל נפלאותיו ביצי"מ וקי"ס אשר שמעו עמים ירגזון ונמוגו כו' אעפ"כ הוא מונע את העם מלהתפעל ממנו והוא סילוק הדעת מן העם. וזהו לשון מליקה. שהוא ממול עורף ג"כ במיצר הגרון. והיינו המשכה העצמיית דחוט השדרה שלא תבא בגוף אף שיצאה חוצה מן העורף. וזהו כאשר ירים משה ידו בהתגברות