חנה אריאל ויקרא יד

והנה הוא ית' בע"ס דאצי' בידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים אפי' דבי"ע ורק לעצמן הן נפרדים ע"י פרסות ופרגודים המעלימים בפניהם את אור היחוד המצוי בכ"מ. א"כ אין עיקר מלכותו ית' בעולמות הנפרדים אלא בידיעת עצמו דוקא שהוא בחי' עולם האצי'. אלא שכמו שמציאת בריאת גוף העולמות דבי"ע לדעתן וצביונן בהרגשת עצמן אמר בזוהר דאתגליפו אתוון. כלומר שהגילוי ע"י ודרך הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה נתגלף שם הגילוי מכל מה שיש בעולם האצי' ונעשה עולם יש ודבר נפרד לעצמו. וע"י הפרסא שבין בריאה ליצי' נגלפו עוד ונעשה עולם היצי' ונק' דמות דדמות מעולם האצי'. וכן עוד בעולם העשי' הרוחני' והגשמי' ע"י מחיצות המעלימים אור היחוד נגלף ונברא עולם יש ודבר נפרד לעצמו במדרי' עולם העשי'. כמ"כ מתגלה אור המלוכה דמלכותו ית' באצי' בהנהגת העולמות דבי"ע ג"כ שמתנהגים עפ"י סדר והנהגה דעולה האצילות. וה"ז דרך דוגמא שבמראה שקורין שפיגיל נראה שם שכל מה שאדם הנצב לעומתו עושה כל פרט ופרט נראה אבל שם אינו מציאות ממש רק גילוי המציאות שישנו באמת חוץ לשפיגיל. כן העולמות דבי"ע אין בהם בחי' מציאות אמתי ומלכותו ית' הוא רק למעלה באצילות ומשם נגלים ונמצאים העולמות דבי"ע עם ההנהגה דמלכיתו ית' וזהו כתרא עילאה אור א"ס מלגאו ואיהו כתר מל'. פי' שכמו שמלך בטרם כל הוא המלך בעולם האצילות ע"י הלבושים דאו"א זו"נ שהן לאנהגא עלמין. וההנהגה נגלית גם בעולמות דיש ודבר כאמור. אמנם מל' המאציל ב"ה אשר מלך בטרם כל אינו נגלה אלא על הנאצלים ע"ס עצמן שהוא חד עמהן ושייך מלכותו עליהם כמו שהוא מלך באחה"פ בטרם כל. וע"י שמתגלה מלכותו בהם מתפשטת מלכותו ממש לאנהגא עלמין. ולכן נק' הי"ס בשם אילנא. כמו האילן למטה שיש בו מכח המצמיח שבארץ. משא"כ בכל אשר תוציא הארץ דשא עשב וזרעים אין בהם אלא כח צומח ולא מצמיח ובאילן יש כח מצמיח כמו בארץ עצמה אלא שהוא כח מצמיח פרטי דוקא שאינו מצמיח אלא פירות מינו. וככה ממש הדוגמא שאא"ס ב"ה עצמו מתייחד בי"ס אבל היחוד הוא באו"כ פרטיים מוגבלים דוקא כיחוד כח המצמיח הכללי להיות נמצא באילן בכח פרטי. והדוגמא דכח האילן למעלה בי"ס הן האורות והדוגמא דגוף האילן הן הכלים. אך הכתרא עילאה אינו דוגמת הכח המצמיח הכללי שבארץ. כי מל' דאד"ק שהוא המאציל ב"ה נעשה עתיק באצי' שהוא מתנשא גם מימו"ע דאצי'. ונעשה עתיק דוקא אמרו ולא שהמל' דאד"ק עצמה הוא בחי' עתיק דאצי'. כי מלכותו עצמה הוא רק כפי מה שהוא צופה ומביט עד סוכה"ד שהוא העולם דאד"ק עצמו אלא שנעשה עתיק ומתפשט בפרצוף אריך להיות בחי' שקיו דאילנא שהוא מלחלח את האילן שימצא בו הכח המצמיח. כי האילן היבש לא יצמיח כלום. והוא בחי' הממוצע בין האיל לנאצלים כידוע. והדוגמא דכח המצמיח שבארץ הוא מל' דאד"ק עצמה. וזהו כתר עליון איהו כתר מלכות. שהוא בחי' הכלי דכתרא עילאה מלבר להביא את בחי' המל' דאד"ק עצמה להיות מתייחד בי"ס. כדמיון היחוד דאשר מלך בטרם כל בבחי' האחדות הפשוטה כנ"ל כן יבוא היחוד באו"כ די"ס ובבחי' יחוד וכלומר שייכות ענין המלוכה באנהגא היא כתר המל' הבא בי"ס עצמן והוא בחי' רצה"ע ב"ה. כידוע שהרצון הוא מחבר את העצם אפי' לדבר שאין בערכו לפי הסדר הנהוג אלא שהוא רוצה כן. ותמונת הרצון הן בחי' פרטי הספי' דפרצוף א"א כלומר מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה הוא בחי' גופא דא"א שלמטה מרישי' דילי'. ואו"א מלבישים האיכות של הרצון. וזו"נ מלבישים המהות של הרצון (אבל הרישא וגלגלתא דאו"א עצמה). דוגמת גוף האילן וכחו שמלביש ומייחד בעצמו את כח המצמיח הכללי להצמיח מין פרטי שהוא כולו צומח מן כח המצמיח הכללי שבארץ כמו כל מה שגדל מן הארץ דשא עשב וכו' שהוא מלביש את הכח שבא בו ומהווה אותו, וגילוי כח המצמיח שבארץ עצמו המתגלה ומתייחד באילן הוא דוגמת ובחי' הרישא