חנה אריאל ויקרא קו

אינם מרגישים חיותם שברצון רק שבבחי' מציאות הרצון מחי' אותם בבחי' מקיף וסובב היינו ששופע אור עליו להיות מצוי בבחי' מציאות רצון עכ"פ. אבל חו"ב וזו"נ המה בחי' ממלא דהיינו שממלאים בכחם וחיותם את הדבר נפרד דהיינו העצים והאבנים להיות חיות העצים והאבנים מתעורר בבחי' גילוי אין ויש עכ"פ. וזו"נ ממלא אותם להיות בבחי' התהוות. וביאור הדברי' כי הנה ידוע שמה שיעלה ברצון האדם להשיגו או לעשות הוא מחיות נפשו שבקרבו שמוטלת עליו להחיות נקודות הנשברים לחלקה כידוע מעולם שנה נפש שיש חלק א' מס' רבוא שבעולם לכל א' מס"ר נפשות וקודם בוא הנפש להחיותם המה בבחי' מיתה וכאשר תתעורר נפש לאיזה עסק מה אזי מתעוררת להחיותם. עד שכאשר יוציא לפועל העסק יחי' הנקודות ההמה בבחי' התהוות כלי' לאורות הנפש. כמו בבנין שמאיר עליו אור המקיף שבנפשו. והבית היכל לאור המקיף. וא"כ כשמאיר מנפשו בבחי' רצון הפשוט אזי איננה מחי' את הנקודות אף בבחי' סובב כי איננה מגיע להנקודות כ"א למהות עצמה וגוף האבנים המה רק מציאות רצונה שהוא ענין גילוי נפש לבד. וע"ז נק' פשוט שאיננה מורכב משני דברים. לאפוקי כשיעלה ברצונו לפועל אזי נוגע בבחי' הרצון להנקודות אשר ישנם רק שלא נתעוררו בעצמם להרגיש חיותם אלא בבחי' סובב מחי' אותם דהיינו בבחי' חיות רצון שבנפשו יחי' להנקודות ההמה. אבל כאשר יתבונן בחכמתו ובינתו איך לקבץ נקודות ההמה. א"כ כאשר יקבצו יאירו בהם בחי' חכמתו ובינתו כיון שהמה המתלבשין וממוצעין לקביצתן. ע"כ אף קודם שנקבצו נתעוררו בעצם חיותן בבחי' חיות אין ויש. וענין אין ויש הוא ע"ד דוגמא משר העומד לפני המלך שכל כחותיו בתכלית הביטול ועכ"ז יתחזקו בעצם מציאותם עד שכאשר יתרשלו בכחם להנהגת המלוכה יבואו לפני המלך ויתחזק כחותם. נמצא שאף בשעת עמידתם לפני המלך המה בתכלית הביטול היינו ביטול מבחי' הוי' אבל בעצם מציאותם נתחזקו ויש בזה ב' בחי' או שאינו מורגש לעצמו אף בשעת מעשה מהתחזקם כראות פני המלך רק בצאתם ירגיש חיזוקו. או שמרגיש בשעת מעשה עמידתם איך שיתחזק כחם בצאתם רק עתה אינם משמשים מאומה. וזה אין ויש שקודם ההוי'. ככה יובן ענין הממלא שמחו"ב שבנפשו לנקודת הנשברים שנתעוררו בעצם מציאותם בבחי' אין ויש שקדם לההוי' ומזו"נ מקבלים בחי' ההוי' וכשיתבונן בענין הממלא דחו"ב וזו"נ ימצא שחו"ב ממלא את הנקודות כמו שהם מושרשים באור הנפש דהיינו התכללות הכלים באורות. וזו"נ ממלא אותם בדרך התמשכות אור הנפש בכלים להחיותם. וכמו שנחלק בחי' אור הרצון לב' דברים. כי באמת הוא ממוצע ומורכב משני דברים מאור הנפש ונגיעת הנקודות. רק שמציאותו הוא התאחדות שניהם שלזה יקרא מורכב. עכ"ז בודאי ישנו בו ב' ענינים. תמונת הכלים בהאור דהיינו שהאור הוא מצוייר באופן מה וגם מרוצת האור להתלבש בהכלי ולהאירה באורה. (ויובן עד"מ מרב ותלמיד ששכל הרב מאד נעלה ונשגב מאופן השכלת התלמיד ובבינתו מבין ענין החכ' באופן אחר לגמרי. וכאשר יגיע בקשת התלמיד להרב שיאיר בשכלו ובינתו ענין מה באופן השכלחו של התלמיד שימצא מצד רצון הרב להשפיע למקבל שיתואר השכלתו העצמי באותי' השייכים להשכלת התלמיד שיש בזה ב' דברים. הא' במה שהשכלתו נעשה מתואר באותי' השייכים להתלמיד. והב' במה שאור השכלתו בא ומאיר בתוך האותי' המקובצים מערכי התלמיד). ונק' בל' המקובלים ענין הא' שברצון ארוך עד הטבור. ואופן הב' בשם מטבור ולמטה. ונמצא שאו"א מלביש בחי' אריך עד הטבור וזו"נ מטבור ולמטה. וכמו במשל אנ"ר שבחו"ב שבמוחין כאשר משכיל על דבר הבנין עיקר תפיסתו את אור וחיות הרצון שיהי' מכוון לאור רצונו המצוייר באופן מה ובמדותיו ודבורו עיקר תפיסתו לקבץ הענינים שיוכל להתמלא גם רצונו בפועל [ובזה יובן מה שמבואר בס' עמה"מ סתירת כתבי האריז"ל (בכת"י ממש). שבמקום א' מבואר