חנה אריאל ויקרא קה

לכאורה בענין העולמות שהמה הווין ונפסדין והרי המה מעשי הא"ס וכמו שאין לו לעצמותו בחי' סוף כך כבי' צ"ל כחו בבחי' א"ס וכמבואר בסה"ק שיהי' עליות העולמות בעלי' אחר עלי' עד אין קץ. ובהנ"ל יובן שמה שהמה בבחי' התהוות מאין ליש שזהו מבחי' אדם חיצוני' דאצי' זהו בבחי' הוה ונפסד אבל מה שהמה מדורו של הקב"ה ומכש"כ מה שהמה מגלים בחי' כח הא"ס דהיינו אדם פנימי ואמצעי יהי' בבחי' נצחי' ולזה יהי' כמה עליות העולמות כנ"ל בבחי' א"ס וד"ל. ונמצא מובן מזה שבחי' אדם פנימי בודאי הוא בבחי' נצחי' אבל איננו מורגש כיון שהעולמות גופייהו המה רק גילויו לגלות בחי' הא"ס דלאו מאמא"כ. וכמו פעולת אדם קדוש שמגלים רק קדושתו לרואיו כו' מה שלא יתכן זה בבחי' א"ס דלית מאן דתפיס בי'. ואדם חיצוני הוא בבחי' מורגש אבל אינו נצחי וכנ"ל. אבל אדם אמצעי הוא בבחי' נצחית מורגשת כיון שזהו גילוי הא"ס איך שהוא חי העולמים כו' במשל חיות הנפש בגוף ע"כ הוא בבחי' נצחיות מורגשת. וע"כ הצווי שיתדבק האדם למטה בעבודתו ובהשגתו בה' עדי אדם אמצעי. כי באדם הפנימי כשיתדבק יפול הנופל ממנו ולא יוכל להדבק בה בתמידות כי אף שהדביקות בעצמה הוא בבחי' נצחיות אבל אדם התחתון יפול ממנה. כי לא יושרה שלימות מוחין דגדלות כ"א לכל היותר ג' שעות כמאמר חסידים הראשונים היו שוהים ג"ש בתפלתן. ובאדם חיצוני הלא הגילוי בבחי' מורגשת ולא נצחיית וא"כ אין זה תכלית העבודה. כ"א באדם האמצעי שיאחז בדביקותו ויהי' עבודתו נצחי' בבחי' נצחי' מורגשת. אך עכ"ז יקשה התינח אם יהי' ההתעוררות מלמעלה למטה א"כ כיון שאדם אמצעי דאצי' בבחי' הנצחיות וגם בבחי' המורגש שיוכל להאחז בו בדביקותו שפיר. אבל מאחר שבאתעדל"ת אתעדל"ע ודביקותו שמצד אדם אמצעי דנשמתו אינו בבחי' נצחיות כידוע שהנשמה מושרש בג' מקומות. שרשה הראשון מטה"ע כמ"ש טהורה היא ונק' חלק אלוה ממעל ולא נזכר בה שם בריאה. וזהו אדם פנימי שלה. ושרשה השני במקום שנבנית לפרצוף בבחי' זו"נ דברי' או די"ע כו' וזהו אדם אמצעי. והג' בואה בגוף להחיות וזהו אדם חיצוני וא"כ על אדם אמצעי שלה יתכן שם ברי' ואינה בבחי' הנצחיות ע"כ עצה היעוצה לזה שיעלה בדביקותו לבחי' בי"ה ויהי' אז הוי' ציור העולמים כנ"ל ותאחז בדביקותה בבחי' אדם האמצעי דז"א בבחי' נצחיות. ולהבין הענין יש להקדים הקדמה הידוע מענין סובב וממלא שמתפרש בכתבים בכמה פרושים. אם על או"פ ואו"מ או ז"א ומל'. אבל עיקר הדבר שענין סוכ"ע הוא בחי' כתר דאצי' וממלא הוא חו"ב וזו"נ רק שבכתר גופא נחלק לשני חלקים שפי' מלת כתר הוא בחי' רצון. ויש רצון הפשוט ורצון המורכב א"כ בחי' רצון הפשוט לא יתכן לקראו אף בשם סוכ"ע. אבל רצון המורכב יתכן לקוראו בשם סוכ"ע. וביאור ענין רצון הפשוט והמורכב. יובן עד"מ מענין הרצון שעולה במחשבתו איזה בנין שראה או שחשבו והוכשר בעיניו. אבל אינו חושב שיעשה בפועל בנין כזה כי אינו נצרך לו ואינו בערך זה הבנין שיבנה. ועכ"ז בשעת מעשה מתענג מזה הבנין שבמחשבתו איך שהוא בפועל. זה נק' רצוה"פ היינו שפשוט בעצמותו ורצונו מיני' ובי' ואיננו מורכב מד"א. שאף העצים והאומנים שבמחשבתו איננו דבר אחר רק חומר מחשבתו. ואלמלי הי' מסלק מחשבתו כרגע ממילא אין כאן עצים ואומנים כלל. ואין שייך לומר שסובב ומקיף ברצונו את הבנין שברצונו כיון שאיננו ד"א. אבל רצון המורכב הוא שחושב ברצונו לבנות בנין בפו"מ שמגיע ברצונו להעצים והאבנים אשר ישנם בפ"ע. אף שעכ"ז בעת עליית. רצונו אינם כ"א חומר רצונו מ"מ יתכן לקראו בשם סובב דהיינו שסובב ומקיף ברצונו את הד"א אשר ישנו בעולם איך שעומד במהות רצונו ואיננם עדיין בשלימות לעצמם. ויתכן לומר שאף שסילק רצונו נשאר העצים והאבנים בבחי' מיתה מחיותם בבחי' רצון וד"ל. רק מה שנק' המורכב בשם סוכ"ע ולא בשם ממלא כי העצים והאבנים שברצונו